מקובל לחשוב שהצלחת האדם בדרכו מעידה על כך שהוא הולך בדרך הישר, ולכן הוא זוכה לסיעתא דשמיא. אולם מבלעם אנו לומדים שהדבר אינו מוכרח. הדרך להתמודד עם חוסר הוודאות היא באמצעות תפילה.
אחת השאלות המרכזיות בפרקנו נוגעת לחוסר הבהירות ביחס לרצון ה' בעניין שליחותו של בלעם: כאשר המשלחת הראשונה באה להזמין את בלעם, ה' מורה לבלעם שלא ללכת עמם (יב), אך בעקבות המשלחת השנייה ה' מאשר לבלעם לצאת למשימה (כ); בהמשך, ה' כועס שבלעם הולך והוא שולח את המלאך לעכב את האתון בדרכה (כב-כג), אך לשאלת בלעם האם לחזור, עונה לו המלאך שהוא יכול להמשיך (לד-לה).
להבנת חז"ל (מכות י ע"ב), ה' לא רצה שבלעם ילך, ולמרות זאת הוא איפשר לו לעשות זאת, בהתאם לכלל ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו": ה' ראה את רצונו העז של בלעם להיענות להזמנה של בלק, והוליך את בלעם בדרך שהוא בחר לעצמו.
הכלל "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" מעורר שאלה קיומית כבדת משקל: האם הצלחה או קשיים יכולים להוות סימן לאדם האם דרכו רצויה או לא רצויה לפני ה'?
מישור אחד של התמודדות עם שאלה זו מצוי בתורה של ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו "צדקת הצדיק" (אות ס"ד):
"פעמים שרואה בבירור שהשם יתברך מסייעו ומסכים עם מעשיו, עם כל זה אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת... ודרשו חז"ל (מכות י ע"ב): "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"... כי אין השם יתברך מסייע אלא כשהוא על פי דעתו הולך בדרך התורה. ומה שלמדו מבלעם גם לפי דעתו של בלעם כפי סיטרא דיליה היה דרך זה ישר לו כפי מה שהוא..."
מקובל לחשוב שהצלחת האדם בדרכו מעידה שהוא הולך בדרך הישר, ולכן הוא זוכה לסיעתא דשמיא. אולם, מבלעם אנו לומדים שהדבר אינו מוכרח: לעיתים ההצלחה נובעת מכך ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", זאת אומרת שהאדם זוכה לתמיכה אלוקית למרות שהוא אינו הולך בדרך הישר. ר' צדוק מוסיף שהעזרה מהשמים מותנית בכך שהאדם עצמו סובר שהוא הולך בדרך התורה, בדומה לבלעם שבטעותו חשב שהוא עושה את רצון ה'. אם כן, במצב בו נדמה לאדם שהוא הולך בדרך התורה, אפילו אם לאמיתו של דבר הוא צועד בכיוון שלילי, הוא יזכה לעזרה משמים.
כיצד יוכל אם כן האדם לדעת האם הוא הולך בדרך הישר, או שיצרו מטה אותו לדרכים עקלקלות?
ר' צדוק (בפסקה ל"ט) מציע שהדרך להתמודד עם חוסר הוודאות היא באמצעות תפילה: אדם צריך להתפלל לה' שיעמיד אותו על דרך הישר. ר' צדוק מוסיף שמכוח התפילה האדם יזכה לתקן גם את השורש, דהיינו את מישור המניעים, ולא רק את המעשים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון