בניגוד גמור לפרקי השנאה והמכירה שם לא נזכר כלל שם שמים, כאן ה' מופיע בכל מעשיו של יוסף.
יוסף הוא היחיד מכל משפחת יעקב שלא ירד מצרימה – כי הוא נלקח בכוח ו"הורד מצרימה", כעבד. והנה ראו פלא – ה' היה עמו בכל מה שעשה בבית פוטיפר – הוא במצרים, וה' עמו.
זהו היפוך גמור לפרק השנאה והמכירה (לז), שם לא נזכר כלל שם שמים – ה' הסתיר את פניו מהחלומות, משנאת האחים, ממכירת יוסף ומהטעיית יעקב – אבל ה' הופיע בחיי העבד יוסף, במצרים, בבית פוטיפר.
גם אשת פוטיפר הבינה זאת וראתה בעבד יוסף את האדון האמיתי שם. אולם הפיתוי שלה נכשל, כי יוסף היה צדיק והתגבר (יהודה היה בעל תשובה, אבל יוסף היה צדיק).
אז הפכה הגברת את האשמה – יוסף 'אשם' בניסיון האונס, והיא 'התנגדה בחירוף נפש'. אילו האמין פוטיפר לאשתו היה מוציא את יוסף להורג. כנראה שהכיר את הגברת ודאג רק להפריד ביניהם – בית הסוהר הוא לא רק עונש, אלא גם הגנה על אסירים מפני נקם.
והנה, גם כאן ה' עם יוסף, בבית הסוהר – "ואשר הוא עֹשֶׂה, ה' מצליח" (לח, כג).
אבל זו ההופעה האחרונה של שם ה' בספר בראשית (חוץ מ"לישועתך קויתי ה'", מט, יח). מכאן ואילך, יש רק שם א-לוהים, הידוע ומובן גם לפרעה.
מדוע? ננסה להבין בפרק הבא.