מבני יעקב לבני ישראל (א-ז)

ספר בראשית הסתיים בסצנת המיתה של יוסף. ספר שמות מזכיר את שמות בני יעקב ומספר על מות יוסף, אך אז עובר להתעסק בהפך הגמור מהמוות, פריון וילודה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (ז).

עולם חדש (ח-יד)
המציאות משתנה: לא רק שיוסף מת אלא גם קם מלך חדש על מצרים. המלך החדש (ששמו מובא באופן עקיף) מבקש 'להתחכם' מתוך חשש "פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ" (י). המלך המצרי הופך את העם לעבדים (שם עליהם "שָׂרֵי מִסִּים" – מס עובד) ובסופו של דבר "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (יג).

המיילדות העבריות (טו-כא)

מלך מצרים מחליט לפעול בצעד נוסף ולא רק לשים את עם ישראל לעבדים אלא להרוג את הילדים הזכרים. הוא פונה אל המילדות העבריות ומבקש מהן להחיות בנות אך לא בנים. "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים" (יז) ולכן המילדות לא שומעות לצו פרעה ומסבירות לו שהנשים העבריות "כִּי-חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". לאחר שדרך זו לא צולחת פרעה מעביר צו כולל "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן" (כב).