גרן ארוונה - בשמואל ובדברי הימים

פרקנו מספר את סיפור חטא המפקד ומקביל לסיפור שבסוף ספר שמואל (שמואל ב' כ"ד). ישנם הבדלים לא מעטים בין הסיפור בשמואל והסיפור כאן (בייחוד בסוף הסיפור). ברצוני להציג דווקא את הבדלים בפסוק הראשון של הסיפור ולהציג כיצד השינויים, גם אם הם נראים זניחים לכאורה מבהירים את ההשקפה של ספר דברי הימים שמובאת בסיפור המפקד. את ההבדלים אסדר בצורה סינופטית כך שהפסוק משמואל למעלה ומדברי הימים מטה:

כפי שאפשר להיווכח בין שני הפסוקים יש כמה הבדלים וכאן נעסוק רק בשלושה.

ההבדל הראשון: בספר שמואל כתוב "ויסף" ואילו בספר דברי הימים כתוב "ויעמד". נראה לי שהבדל זה איננו טכני, אלא "ויסף" בא להורות על כך שמבחינת ספר שמואל חטא המפקד הוא המשך של מה שארע וסופר קודם לכן (אולי של סיפור הוקעת הגבעונים). ואילו הסיפור בדברי הימים מגיע ללא רקע לפניו.

ההבדל הבא בין שני הפסוקים קשור לשאלה מי מסית את דוד למנות את ישראל. בספר שמואל מופיע "ה'" ואילו בספר דברי הימים מופיע ה"שטן", ולפי זה מתקבלת הרגשה שדוד בוחר בחטא. בספר שמואל ה' הוא זה שמסית את דוד ולכאורה דוד לא יכול להילחם בבחירה של ה'. לעומת זאת, בדברי הימים דוד היה יכול לגבור על השטן ולא לחטוא, כך שחטאו של דוד מועצם.

חטאו של דוד מועצם גם על ידי ההבדל השלישי: הסיבה להסתה. בספר שמואל כתוב שה' מסית את דוד כחלק מכעס שיש לו על עם ישראל: "וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל" ואילו בדברי הימים "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל", בלא כל סיבה נראית לעין. בנוסח של דברי הימים לא מצוי הכעס שעליו מדובר בספר שמואל. כך סיפורנו מאשים בעיקר את דוד, על חטא שבא בלי סיבה מיוחדת ובוחר שלא לערב את העם בסיפור.

שלושת ההבדלים הללו מבהירים שספר דברי הימים מבקש להחמיר עם דוד בחטאו ולהוציא את עם ישראל מהמשוואה. כפי שהסיפור מסתיים נראה שבסופו של דבר דוד מצליח לתקן את חטאו וכך מכאן והלאה נקרא בדברי הימים על דוד כמכין את בניין המקדש.