מבצע 52 הימים

כבר פגשנו את חיבתם היתרה של שבי הגולה, וכנראה של בני תקופתם בכלל (כפי שניתן לראות בדברי הימים), לרשימות ארוכות ומפורטות וגדושות שמות - רשימות יוחסין, רשימות עולים, רשימות פסולי חיתון (וכד'). בפרק מיוחד זה אנו פוגשים רשימה משולבת – אנשים ומשפחות ומקומות בבנימין וביהודה, שנענו לקריאה הדחופה, והתגייסו לחיזוק ולבנייה של חומות ירושלים, ובעיקר של שעריה שנשרפו באש ה'סַנבַלַט'ים.

השמות לא מוכרים לנו ברובם, אבל אנו מקבלים מבט מרתק גם לשמות שלאורך החומות ולצידן, וגם להתיישבות ביהודה בדור השלישי והרביעי לשיבת ציון. הגאוגרפיה של יהודה נפגשת עם הגאוגרפיה הירושלמית, ומידי כמה פסוקים אנו יכולים לזהות שמות ולהבין תהליכים.

חיזוק ושיקום החומות, סגירת הפרצות ובניית השערים השרופים מחדש, מתוארים מהפינה הצפון מזרחית של הר הבית ולאורך החומה הצפונית מערבה "עד החומה הרחבה" (ג, ח), וכנראה עד סביבות 'שער יפו' של היום, על תוואי החומות מימי חזקיהו;[1] אחר כך דרומה ומזרחה אל "שער הגיא" ו"שער האשפות" (ג, יג-טז), אל הירידה ל"בְרֵכַת השֶלַח (=השילוח) לגן המלך", ועולה צפונה דרך "המעלות היורדות[2] מעיר דויד", חולף על פני "קברי דויד"[3], עד מזרח הר הבית.

בהתאם להיגיון הגאוגרפי, בני בנימין הופקדו על החומה הצפונית (ג', ב-ח), "אנשי יְרֵחוֹ" מיד אחרי הכהן הגדול בפינה הצפון-מזרחית, ואחריהם "בני הסְנָאָה", ובהמשך "אנשי גבעון והמצפה" הלוא הם בני בנימין, שנזכרו בסוף רשימות העולים (עזרא ב'; נחמיה ז'); רק "שר פֶּלֶך המִצפָּה" מצפון בנימין הופקד על "שער העַיִן", בחומה הדרום מזרחית, ועל קטע נוסף בחומה המזרחית.

בין אנשי בנימין בחומה הצפונית נכנסו "התְקוֹעים" מאנשי יהודה; כנראה הם נדדו עם עדריהם, "ואַדירֵיהֶם לא הביאו צַוָרָם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם", כלומר, אַדירֵי הצאן שחררו את הצעירים לחיזוק החומות; "מִדה שנית" "החזיקו התְקֹעים", גם בחומה המזרחית.

בחומה המערבית אנו מוצאים שני שרים ממונים, כל אחד על "חצי פֶּלֶך ירושלִָם", את "יֹשבֵי זָנוֹח" (באזור בית שמש), ואת "שר פֶּלֶך בית הכרם", "שר חצי פֶּלֶך בית צוּר" (הסמוכה לחלחול, מצפון מערב לחברון), ושני השרים של "פֶּלֶך קְעילָה" (בגבול ההר והשפלה, בין חברון ללכיש).

ברשימת העולים לא נזכרו מקומות מיהודה, וכאן אנו רואים כבר התיישבות מאורגנת; כך אנו מתחילים להבין איך התארגן המבצע הכביר הזה בזמן כֹּה קצר, דרך התגייסות רחבה של משפחות ומקומות מחד, ושל השרים הממונים על 'פְּלָכים', בעיקר ביהודה.

נחמיה הבין, שכל תכנון מתמשך וכל דיבור על התכנית, יביאו מיד את ה'סַנבַלַט'ים להתערב בכוח, כי יש להם 'אוזניים' בכל פינה בירושלים; לכן ערך לבדו את סיור ההכנה (ב', יב-טז), וארגן את ההתגייסות העצומה בהפתעה, כדי לקבוע עובדות מהירות ולסיים את סגירת החומות "לחמִשים ושנים יום" (ו', טו) – כושר ארגון מדהים של מנהיג נדיר! יש מישהו במדינת ישראל העצמאית, החזקה והמאורגנת, שמסוגל להשלים מבצע כזה ב-52 יום?

ה'סַנבַלַט'ים הגיבו בלעג ובגידופים, אך לא הספיקו להתארגן בזמן כֹּה קצר עם כוח די חזק, כדי לעצור את נחמיה.    
_______________________

[1] קטע של חומה רחבה מימי חזקיהו חשף פרופ' נחמן אביגד בחפירות 'הרובע היהודי', ראו בספרו העיר העליונה של ירושלים, עמ' 37, 50-46; בעמ' 62-58 הראה אביגד, שגם חומות נחמיה הקיפו את העיר העליונה, ולכן נאמר (ז', ד): "והעיר רחבת ידים וגדֹלה, והעם מעט בתוכה, ואין בתים בנוּיִם"
[2] מעיר דוד לברֵכת השילוח, יורדים! מברֵכת השילוח לעיר דוד, עולים!
[3] לפי פסוק זה, הוצע לזהות את "קברי דויד" במערה הגדולה החצובה בדרום עיר דוד, סמוך לחומה

באדיבות אתר 929