זר אך מחובר

לו דונלד טראמפ היה מחליט לשלוח את חתנו היהודי, ג'ארד קושנר, להיות הנציב העליון ביהודה, דומני שלא היינו אוהבים את הרעיון הזה. היינו מעדיפים מושל שגדל איתנו, שיש לו חברים מהצבא או מהאקדמיה, שיש לו חיבור למה שנעשה כאן אצלנו.  

לנחמיה לא היו קשרים בקרב תושבי ירושלים. חוץ מאחיו חנני לא מוזכרים קרובי משפחה שלו שחיו בירושלים. הוא יהודי שהתקדם בחצרו של ארתחשסתא. הוא כנראה מבין ביין ובנימוסי שולחן. אולי הוא מבין גם בתככים שבתוך הארמון. כל התפקידים שממילא לא הכשירו אותו להיות הפחה ביהודה.  

נחמיה אינו חלק מהפוליטיקה המקומית. הוא לא גדל בתוכה ואינו חייב לה דבר. אך יש לו לב חם כלפי אחיו הנמצאים בירושלים. הוא כואב את כאבם ורוצה בטובתם. הוא מתנדב לעזוב את תפנוקי בית המלוכה ולצאת למשימה כפוית טובה בארץ רחוקה ודלה.

תפילתו של נחמיה הבאה בראש הספר מאפיינת אותו. הוא פונה בתפילתו אל "אלוהי השמים" (ה). המלך הפרסי שכונה גם 'מלך מלכי המלכים' נקרא בפיו "האיש הזה" (יא). הוא אינו סופר את בעלי הכוח ובעלי השררה. הוא מאמין בשיבת ציון ומוכן לעשות הכול כדי לקדם מטרה זו. אומץ ליבו ודבקותו במטרה ילוו אותנו גם בפרקים הבאים.