כשאתונה הביסה את פרס

לפי רבים מהמדרשים ירושלים ובית המקדש עוד לא נבנו בזמן המגילה, ואחשורוש הנזכר בה קדם לכורש [1]. אולם עמדה זו קשה מאוד במישור הפשט ההיסטורי, כי מנבואת ישעיהו (מה, א-ז) כמו ממהתעודות הפרסיות, ברור שכורש הוא שכבש את בבל, ולפני כורש ודָריָוֶש לא הייתה ממלכת פרס ומדי יכולה להשתרע "מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ". נוסף על כך, בעזרא (ד, ה-ז) אנו מוצאים את סדרם של מלכי פרס: כורש, דָריָוֶש, אחשורוש ואַרתַחשַׁשׂתָא. סדר זה מתאים גם למה שאנו יודעים מתעודות ההיסטוריה הפרסית [2].

ההשערה המקובלת יותר היא, שאחשורוש של המגילה הוא בנו של דָריָוֶש, הנקרא במקורות היוונים כְּסֶרְכְּסֶס ובמקורות הפרסיים חַשַיַרשַ [3]. אכן, שם זה מזכיר מאוד את נוסח הכתיב בסוף המגילה: "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשרַש מַס עַל הָאָרֶץ" (י, א).

המגילה מספרת לנו רק אירועים פנימיים בשושן, בהיפוך לנהוג ברוב ספרי ההיסטוריה וגם במקרא, לספר בעיקר על המלחמות הגדולות – המשתה בשושן "בשנת שלש למלכו" נמשך חצי שנה (180 יום, ועוד 7; א, ד-ה) – אבל מה עשה המלך בחצי השנה האחרת?

ההיסטוריון היווני הירודוטוס הִרבָּה לספר סיפורים עסיסיים, רבים מטילים ספק במהימנות תיאוריו, ובכל זאת מרתק לגלות לפי תיאורו שכְּסֶרְכְּסֶס התחבט בשלוש השנים הראשונות אחרי מות דָריָוֶש, אם לצאת למלחמת עולם נגד אתונה, אחרי המכה הגדולה של אתונה בצבאו של דָריָוֶש בקרב מרתון [4]. המלך רצה לצאת למלחמה, גם כדי לנקום באתונאים, וגם מפני שלא ראוי שהשמש תזרח על מדינה שאיננה נתונה לשלטון הפרסים! אלא שיועץ זקן הרתיע אותו מהרפתקה זו. אז הופיעה אליו דמות בחלום חוזר ונִשנֶה, שדרשה ממנו לצאת למלחמה, והמלך הנרעש ביקש מהיועץ הזקן ללבוש את בגדי המלך, לשבת על כסאו, להירדם על משכבו, ולראות אם יבוא החלום הזה גם אליו. כל ניסיונות היועץ לחמוק מצו המלך לא הועילו, ואכן בא החלום גם אליו, וכך נתקבלה ההכרעה לצאת למלחמה.

מאז שקראתי לראשונה סיפור זה, נהניתי מאד מההקבלה המרתקת לרעיון של המן – ללבוש את בגדי המלך, לרכב על סוס המלך עם כתר מלכות (ו, ח-ט).

בשלב הראשון בנה כְּסֶרכְּסֶס גשר ענק של אוניות על מיצרי הבּוֹספּוֹרוֹס, והוביל את צבאו לניצחון אדיר בקרב היבשה עד שלכד את אתונה עצמה. כשהביאו הרצים את בשורת הניצחון לשושן, יצאה העיר בחגיגות צהלה ושמחה. בשלב השני, כאשר ניצחו האתונאים בקרב הימי בסַלַמיס, הביאו הרצים את הבשורה לשושן, ואנשי שושן קרעו את בגדיהם בחרדה גדולה[5].

הסדר במגילה הוא הפוך, תחילה מבוכה ואבל (ג, טו; ד, א-ג), ולבסוף צהלה ושמחה (ח, טו), כי נקודת המבט של המגילה היא יהודית, ולא פרסית. קשה מאד לדעת אם יש קשר בין תיאורי המגילה, שמתעלמים כליל מהמלחמות הגדולות, לבין סיפורי הירודוטוס, אבל קווי הדמיון בתיאורים, מפתיעים ביותר.

---------------------------------------

[1] עיינו במאמרו של י' מדן, 'מבוא למאמרו של ח' חפץ על מלכות פרס ומדי', מגדים יד, תשנ"א, עמ' 55-53.
[2] פרט לכנבוזי בנו של כורש שלא נזכר בעזרא, שכן לא היה לו קשר לבית המקדש ולירושלים. על כל הנושא ראו: ח' תדמור, ערך 'כרונולוגיה', אנציקלופדיה מקראית ד, ירושלים תשכ"ג, טורים 305-304.
[3] ראו למשל: מ"צ סגל, מבוא למקרא ב, ירושלים תשל"ז, עמ' 723; ג"ח כהן, פירוש דעת מקרא למגילת אסתר, מבוא, ירושלים תשל"ד, עמ' 6-4.
[4] כתבי הירודוטוס, ספר שביעי, 18-7.
[5] כתבי הירודוטוס, ספר שמיני, 54, 99.

באדיבות אתר 929