גאולת השדה

בשער העיר ישבו תמיד זקני העיר ושופטיה, וכל אחד עבר שם, כך שלא היה קשה לסדר משפט בכל יום, בלי עינויי הדין המקובלים אצלנו; הרכב של עשרה זקנים נשמע מעניין וקצת חריג, וכנראה הוא קשור למעמד של 'עדות'; ייתכן, שגם עשרה אנשים לתפילה בציבור קשורים למעמד של 'עדות' לפני ה'.

בהפתעה גמורה (לכאורה), משפט הגאולה לא פותח ברות, אלא בשדה – "חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך, מכרה נעמי השבה משדה מואב" (ד, ג) – מתי "מכרה"? אם כאשר הלכו למואב, 'מכר אלימלך' היה צריך לומר!? ואם עכשיו "מכרה", מה ידע בעז על מכירה, שלא נזכרה כלל? והיכן האיש שקנה את השדה מיד נעמי? הלוא צריך לגאול ממנו, ואיך אפשר בלעדיו?

לדעתי, "מכרה" פירושו 'החליטה למכור', ובעז טמן מלכודת לגואל!

שני דברים עלינו להניח כדי להבין – חלקות שדה של אחים היו סמוכות זו לזו מטבע דיני הירושה, ושדה שנעזב (כמו שדה אלימלך כשהלך למואב) לא נשאר בלתי מעובד, כי שדה עזוב מצמיח קוצים, זרעי הקוצים מתפזרים ברוח, ומזיקים לכל השדות השכנים.

מסקנה – הגואל ('טוב' או 'לא טוב'), הוא שישב על שדה אלימלך ועיבד אותו, מפני שהוא היה (האח?) הקרוב ביותר לאלימלך, ולכן גם בעל הזכויות לגאולת השדה; אילו חזרה נעמי לבדה, היו מפרנסים אותה בשמחה, אבל היא חזרה עם "המואביה"... (א, כב; ד, ה).

תחת הלחץ של חובת הגאולה לרות, קם בעז ואמר לגואל בפני הזקנים בשער העיר (במילים המובנות לנו) – 'אתה קוצר את שדה אלימלך, ונעמי רעבה ואוכלת לקט (='בושה למשפחה ולכל העיר'), והנה היא רוצה למכור – הבה נגאל את השדה, או אתה או אני, ונעמי תוכל לחיות בכבוד'!

הגואל, שבאמת לא היה נעים לו המצב הזה, אמר – "אנכי אגאל"! ואז שלף בעז את רות "המואביה אשת המת", ודרש 'גאולה שלמה' – "להקים שם המת על נחלתו"! (ד', ד-ה); מיד נרתע הגואל וחזר בו, וחשף בזה את החרדה שלו מפני "המואביה" – "פן אשחית את נחלתי" (ד', ו) – למשפחתו לא תיכנס 'אשה מואבית'! התוצאה: בעז הוציא מיד הגואל את "חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך", והקים את "שם המת על נחלתו"!

זהו הסיפור של בית לחם מאז שובן של "נעמי ורות המואביה כלתה עמה" (א', כב) – העיר כולה נקרעה בין משפחת הגואל, לבין בעז. כיוון שלא הספיקו לערוך משאל מייצג בעיר, איננו יודעים מה חשבו רוב היהודים, אבל מותר לשער, שהאווירה הציבורית השתנתה בבת אחת, אחרי הכרעת הזקנים, ואחרי הברכות, בשער העיר.  

דבר אחד ברור: 'גאולה שלמה' בתנך פירושה הקמת המשפחה מחדש על שדה נחלתה, והקמת האומה מחדש על אדמות אבותיה.
אנחנו לא רק מצפים ומתפללים לגאולה, ולא רק עומדים 'בראשית צמיחת גאולתנו' – אנחנו בגאולה!   

באדיבות אתר 929