המשך לא יבוא

את שיא הפגיעה באיוב משמיע בלדד - הרשע לא יהיה לו המשך בעולם, כי בניו ימותו, אשתו תבגוד, משפחתו תתפרק, חבריו יתרחקו, ולא יהיו לו צאצאים -
והרי זה בדיוק מה שקרה לאיוב! הפגיעה באיוב - נוראה!

ככל שיצליח הרשע ויחגוג בשלוותו - הנר שלו ידעך, ולא יישאר ממנו כלום.

בניגוד לאליפז, החופר בסודות האדם והבריאה, בלדד, איש המחשבה הדתית הקלאסית, לא מתעמק בפחדים ובחרדות של הרשע בזמן שטוב לו; כמובן, אם הוא מודע למלכודות שהוא טומן לאחרים, אז גם הוא אחוז חרדה מהסתבכות במלכודות של עצמו, או של אחרים; אבל בלדד מוכן לקבל שיש 'רשע וטוב לו' באופן זמני, אלא שזכרו יֹאבַד כי לא יישארו צאצאים אחריו, "זכרו אבד מני ארץ... לא נין לו ולא נכד בעמו" (י"ח, יז-יט) - ומה ערך יש לטוב הזמני גם אם יחיה בו כמה שנים?

תגובת איוב תגיע גם היא לשיא של זעזוע (אבל לא נקדים את המאוחר).

וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר:

עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי (=שטויות קצוצות) לְמִלִּין, תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר –
מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה, נִטְמִינוּ (=נראים כמטומטמים) בְּעֵינֵיכֶם?

טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ (=מבקש למות) –
הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ? וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ? [1]

גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ [2], וְלֹא יִגַּהּ (=יתלקח) שְׁבִיב אִשּׁוֹ [לאש גדולה] –
אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ (=בביתו), וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ;
יֵצְרוּ (=בשביל צר) צַעֲדֵי אוֹנוֹ (=בניו), וְתַשְׁלִיכֵהוּ (=ותַכשילֵהוּ) עֲצָתוֹ;
כִּי שֻׁלַּח (=נתפס) בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו, וְעַל שְׂבָכָה (=מלכודת) יִתְהַלָּךְ;
יֹאחֵז בְּעָקֵב [הרשע], פָּח [שטמן לאחרים), יַחֲזֵק (יִקָשֵר) עָלָיו צַמִּים (=חבל/ים);
טָמוּן [בדרך] בָּאָרֶץ חַבְלוֹ, וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב;
סָבִיב בִּעֲתֻהוּ בַלָּהוֹת (=חרדות) [ממלכודות], וֶהֱפִיצֻהוּ [בדרכים] לְרַגְלָיו.

יְהִי רָעֵב אֹנוֹ (=בניו), וְאֵיד (=ואסון) נָכוֹן לְצַלְעוֹ (=למשפחתו);
יֹאכַל [האסון] בַּדֵּי (=ענפי) עוֹרוֹ, יֹאכַל בַּדָּיו (=צאצאיו), בְּכוֹר מָוֶת (=ימות);
יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ (=מאשתו) מִבְטַחוֹ, וְתַצְעִדֵהוּ לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת (=למלאך המָוֶת) [3]
תִּשְׁכּוֹן [אשתו תעזוב ותשכון] בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִילוֹ (=באוהל זר, שאינו שלו),
יְזֹרֶה (=יְפוּזַר) עַל נָוֵהוּ גָפְרִית [ואֵש].

מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ, וּמִמַּעַל יִמַּל (=יתיבשו) קְצִירוֹ (=ענפיו);
זִכְרוֹ אָבַד מִנִּי אָרֶץ, וְלֹא [יִשָאֵר] שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ;
יֶהְדְּפֻהוּ (=יִדחֲפוּהוּ) מֵאוֹר אֶל חֹשֶׁךְ, וּמִתֵּבֵל [למדבר] יְנִדֻּהוּ (=יַרחיקוּהוּ);
לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ (=במשפחתו), וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו (=בנדודיו);
עַל יוֹמוֹ (=גורלו) נָשַׁמּוּ (=ישתוממו) אַחֲרֹנִים,
וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר (=סמרו שערותיהם).

אַךְ (=אכן) אֵלֶּה מִשְׁכְּנוֹת [4] עַוָּל (=רשע),
וְזֶה מְקוֹם [כּוֹפֵר, אשר] לֹא יָדַע אֵ-ל!
____

[1] פסוק זה מכוון מול דברי איוב (י"ד, יח-יט) - "ואולם הר נופֵל יִבּוֹל, וצוּר יֶעְתַק מִמְקֹמוֹ, אבנים שָחֲקוּ מים, תִשטֹף סְפיחֶיהָ עֲפַר ארץ - ותִקְוַת אֱנוֹש הֶאֱבַדְתָּ"! ובלדד תוקף את איוב על היומרה שלו, כאילו הוא מרכז העולם.
[2] המקבילה במשלי (י"ג, ט) - "אור צדיקים ישמח, ונֵר רשעים יִדעָך".
[3] אשתו של איוב הציעה לו (ב', ט) - "בָּרֵך א-להים וָמֻת".
[4] שלא יהיה לו שום מקום לשכון.

באדיבות אתר 929