נקודת המבט של אליפז על המים כפלא הגדול שבטבע הבריאה מתחברת אצלי לסיפור ששמעתי בצעירותי על גאון המתמטיקה, קרל פרידריך גאוס.

 

בהמשך מענה אליפז הוא חוזר לביקורת החריפה שלו (ד', ז-ח) – "זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד"?!, על מה שרק השתמע מקללת איוב "את יומו", כאילו איוב זועק כלפי שמים, ודורש מענה והסבר על מה שקרה לו. מעניין, שאיוב עוד לא אמר דברים כאלה, שיישמעו מפיו בקול ובצעקה גדולה בהמשך, אבל אליפז כבר שמע, וכבר הגיב בחריפות, והפנה את איוב לחפש את הסיבות בעולמו שלו – "כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן, וְזֹרְעֵי עָמָל [הם] יִקְצְרֻהוּ"!

קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ (=מי יענה לך)? וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה?
כִּי לֶאֱוִיל (=שוטה ורשע) יַהֲרָג כָּעַשׂ (=הכעס שלו),  
וּפֹתֶה, תָּמִית קִנְאָה [שלו];
אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ (=מצליח) 
וָאֶקּוֹב (=וקיללתי) נָוֵהוּ [שיחרב] פִתְאֹם 
יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע,  וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל
אֲשֶׁר קְצִירוֹ (=יבולו המופקר של האויל), רָעֵב יֹאכֵל,
וְאֶל מִצִּנִּים (=סלים) יִקָּחֵהוּ,
וְשָׁאַף (=ובָלעוּ) צַמִּים (=צמאים) חֵילָם [של עשירים-רשעים].
כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן, וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל [אם לא אדם שזרע אותם] 
כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד [והוא מחולל גם את הרוע] 
וּבְנֵי רֶשֶׁף (חיצים ואש) [1] יַגְבִּיהוּ עוּף [ויחזרו לפגוע בַּיורים].

אולם העיקר בפרק הזה הוא חקר הבריאה והשגחת הא-לוהים בעולם, כשם שהעיקר בפרק הקודם הוא החיזיון המסתורי והקול מן הדממה; אליפז מתבונן בגדולות ובנפלאות שבטבע, ולנגד עיניו המטר היורד ומשקה עולם ומלואו. מה כל כך מיוחד בירידת המטר?

על הנהרות, על הבארות, על המעיינות ועל הנחלים משתלטים בדרך כלל החזקים, השליטים, ומנהיגי צבאות כמו גם מנהיגי כנופיות, אבל הגשם יורד על עשירים ועל עניים כאחד, ואיננו מבדיל בין רשעים לבין אביונים. כולם שווים לפני הא-לוהים. בזה רואה אליפז את ההשגחה העליונה בטבע, וממנה הוא מסיק על ההשגחה ביחס לחברה האנושית בכלל, על הגמול הצפוי לרשעים ועל הישועה שתצמח לדלים ולאביונים.

נקודת המבט של אליפז על המים כפלא הגדול שבטבע הבריאה מתחברת אצלי לסיפור ששמעתי בצעירותי על גאון המתמטיקה, קרל פרידריך גאוס (1855-1777), שנתבקש כתלמיד לכתוב חיבור על השאלה 'בזכות מה קיים העולם'? גאוס כתב משפט אחד: 'בזכות זווית בת כ-108 מעלות'! הלוא היא הזווית בין אטום החמצן ושני אטומי המימן במולקולת המים; לולי זווית זו לא היו המים נוזלים, ולא היו מתקיימים חיים מהסוג שאנו מכירים.

אכן, באנומליה של המים יש גדולות ונפלאות בבריאה, אבל אינני רואה דרך להסיק משם מסקנה כלשהי על ההשגחה, כפי שהציע אליפז ללמוד מן הגשם.

את הצעתו של אליפז ללמוד את דרכי ההשגחה מן המטר, ידחה איוב בחריפות רבה, תוך ציטוט הפסוק של אליפז על הגדולות והנפלאות (אבל לא נקדים את המאוחר).

אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵ-ל,  וְאֶל אֱ-לֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי 
[הוא] עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר,  נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר 
הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ,  וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת 
לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם,  וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע

[הוא] מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים (=רשעים),
וְלֹא תַעֲשֶׂנָה יְדֵיהֶם תֻּשִׁיָּה (=תכניות רֶשַע) –
לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם (=במזימתם),
וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה (=פזיזה וכושלת) –
יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ, וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם;

וַיֹּשַׁע [דל] מֵחֶרֶב, מִפִּיהֶם, וּמִיַּד חָזָק [יושיע] אֶבְיוֹן –
וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה, וְעֹלָתָה (=ורשעה) קָפְצָה פִּיהָ.

לבסוף, חוזר אליפז לטון הרך יותר כלפי איוב, הטון שבו פתח, במאמץ להרגיע את איוב ולפייס אותו, אם רק יחזור בו מקללתו הקשה, ויקבל את הייסורים הנוראים באהבה, כי "אשרי אנוש", שהא-לוהים מעניק לו 'טיפול אישי' בייסורים, שסופם להתהפך לטובה, דווקא מתוך הנכונות לקבלם באהבה.

הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ (=יְיַסְרֶנוּ) אֱ-לוֹהַּ, וּמוּסַר שַׁ-דַּי אַל תִּמְאָס –
כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ, יִמְחַץ, וְיָדָו תִּרְפֶּינָה –
בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ, וּבְשֶׁבַע, לֹא יִגַּע בְּךָ רָע –
בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת, וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב –

בְּשׁוֹט (=בהלשנות) לָשׁוֹן, תֵּחָבֵא, וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא 
לְשֹׁד וּלְכָפָן (=לרָעָב) תִּשְׂחָק, וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ (=הטורֶפֶת) אַל תִּירָא 
כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּךְ

וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ (=משפחתך), וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא 
וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ, וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ 
תָּבוֹא בְכֶלַח (בזמן, בשיבה טובה) אֱלֵי קָבֶר,
[ויתרומם גל האבן על הקבר] כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ.

הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ, כֶּן הִיא 
שְׁמָעֶנָּה, וְאַתָּה דַע לָךְ.

_________________

[1] או "בני רשף" כמטאפורה, מזימות ומחשבות רֶשַע, שמגביהות לעוף, וחוזרות לפגוע בזוממים עצמם.

באדיבות אתר 929