על מלאכים ומחלוקות

אחרי מזמור ק"ד ("בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' – הַלְלוּ יָ-הּ"), חוזר מזמור קמ"ח ("הַלְלוּ יָ-הּ – הַלְלוּ יָ-הּ") ודורש במעשה בראשית, מרחיב במקום שהתורה מקצרת ורומזת, פותח במרחבי השמים (=היקום), ויוצר הקבלה מרתקת, מלאת ניגודים, בין מרחבי השמים לבין "הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ" (דברים י', יד).

"מִן הַשָּׁמַיִם" יש קריאת "הַלְלוּ אֶת ה' – יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'...", בתחילה ובסוף, וגם קריאת "הַלְלוּהוּ" על כל צלע, על כל מרחב וכוכב, כי כל אחד מהם מכיל עולמות שלמים, ואילו "מִן הָאָרֶץ" יש פעם אחת בתחילה, ופעם אחת בסוף – "הַלְלוּ אֶת ה' – יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'...", והמון פרטים, כמו עץ עָנֵף אחד, בו "נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ" (ועד היום לא ידוע לנו אם יש דומה לעושר הזה בכוכבים ובעולמות אחרים).

אכן, דרושה מנגינה שונה לשני החלקים במזמור, להלל השמים, ולהלל הארץ.

התורה איננה מזכירה מלאכים בפרשת הבריאה, וכוללת את כל היצורים והעולמות במילים "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב', א); לעומת זאת, במזמורי תהלים (ק"ד וקמ"ח) כמו במענה ה' לאיוב (ל"ח, ז) "מִן הַסְּעָרָה", מופיעים מלאכים (=שליחים) ובני א-להים, אבל תמיד בשלב ב כנבראים.

וכמו שכתב רש"י בפירושו לבראשית (א', ה, לפי המדרש בבראשית רבה, פרשה ג', יא): "שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני" – ספק אם רש"י הכיר את המיתולוגיה האלילית שנחשפה בחפירות המזרח הקדום, אבל הוא קלע למטרה בדיוק – במיתולוגיות היו מאבקים ו'שותפים'. המזמור לא יכול לוותר על "מַלְאָכָיו… כָּל צְבָאָיו", אבל מעמיד אותם בשלב שני, כנבראים.

לקראת סיום, המזמור הופך את הסדר של שמים וארץ ממש כמו בבראשית (ב', ד):
"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם – בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמַיִם";
"הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם... הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ... הוֹדוֹ – עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם";

כאן מִתאָרכים הפסוקים משתי צלעות לשלוש, ונפתחת הדרך לכל "חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ", שיחברו ארץ ושמים בשמירת "דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח, יט).

מכאן יצאו 'אבות העולם' היהודי, חכמי בית שמאי וחכמי בית הלל, למחלוקתם המפורסמת (בראשית רבה פרשה א, כא) – בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחילה, ואחר כך נבראת הארץ; ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחילה, ואחר כך השמים.

אמר רבי שמעון בן יוחאי: תמה אני היאך נחלקו אבות העולם... על בריית שמים וארץ, אלא... 'אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם – קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו' (ישעיהו מח, יג).  

באדיבות אתר 929