לא מתעסק בשטויות שלנו

עיקר העיקרים באמונה הדתית הוא הביטחון בהשגחת ה' על בני אדם - השגחה פרטית.

האמונה בבריאת העולם, ובא-לוהים אחד (=מונותֵיאיזם) משותפת גם לרוב ה'חילונים', וגם בין המצהירים על אַ-תֵיאיזם לא קשה למצוא יסודות של אמונה, אולם השאלה המכרעת נוגעת לאמונה בהשגחת ה' בחיי בני אדם - חוויה רוחנית עמוקה של השגחה פרטית בחיי אדם משנה אורחות חיים של אנשים בכיוון של 'חזרה בתשובה', ואילו תחושת ריקנות, או ספקנות, שאלות גמול נוקבות, והעדר חוויה כזאת בחיי אדם, משנה אורחות חיים בכיוון של 'חזרה בשאלה'.

הרמב"ם (במורה נבוכים חלק ג', פרקים י"ז-י"ח) קבע, שאין השגחה פרטית בצמחים ובחיות, רק בבני אדם, כי "אין אני מאמין בשום אופן, שעָלֶה זה נָשַר בהשגחה עליו, ולא שעכביש זה טרף זבוב זה בגזֵרת הא-ל ורצונו הפרטי עכשיו", וגם בבני אדם, כל אחד מושגח לפי דרגת קרבתו לה', וכל אדם במדרגתו; יש גם כאלה שרוצים לחיות כבהמות, וכך ה' נוהג בהם - "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מ"ט, כא).

מעניין, שלכל אדם יש שֵם פרטי, ואם הם מגדלים בעל חיים בביתם הם מעניקים גם לו שֵם פרטי, אבל לצמחים ולבעלי חיים בטבע אנו קוראים רק בשֵם המין - רבות הרהרתי בשאלה, האם לנמלים הנפגשות זו בזו ומרחרחות זו את זו, יש שֵמות פרטיים בשפה שלהן? ולזבובים? לתולעים, ולעצים בשפתם?

יש רבים החושבים, שבורא העולם 'לא מתעסק בשטויות שלנו', וקשה בעיניהם - האמנם א-לוהים אחד, בורא היקום כולו, מתבונן בכל אדם? האם הוא מגלה בעולם את הצדק המוחלט? מדוע נראה לעיניים כאילו שולטות בחיינו החוקיות שבטבע, ויחד עמה, האקראיות שבטבע? מדוע נראה לעיניים, שצדיקים סובלים ורשעים חוגגים?

מזמור קמ"ו נותן על כל אלה תשובה אמונית חד משמעית (שכבר קראנו ושמענו כמותה במזמורי ההלל) - דווקא בורא עולם מתבונן בכל בני האדם ומשגיח על כל מעשיהם, ואם אתם מחפשים קצת מ'עונג הכפירה', תכפרו במנהיגים - "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים", שחושבים עצמם לענקים, כי להאמין בבני אדם זו בוודאי טעות ועיוורון - לבטוח בה', זו הדרך היחידה - "הַלְלוּ יָ-הּ"!  

באדיבות אתר 929