הקמתה של מדינת ישראל, ו-70 שנה של התחזקות והתבססות בכל התחומים, מוכיחים, שה' רוצה בה, וידו החזקה היא השומרת על 'הבית השלישי'

15 שירי המעלות מסודרים ב-4 קבוצות – 3 קבוצות עם 3 שירים בכל אחת, וקבוצה אחרונה עם 6 שירים, 3 מרכזיים, ו-3 לוויינים של השיר הגדול האחרון –  

ק"כ – קכ"א – קכ"ב.
קכ"ג – קכ"ד – קכ"ה; שתי הקבוצות הראשונות מקבילות.
קבוצת השיא: קכ"ו – קכ"ז – קכ"ח.
הקבוצה החותמת, מקבילה לשתי הראשונות במזמורים העיקריים: קכ"ט – ק"ל – קל"ב, והמזמור הגדול החותם יש לו מזמור פותח – קל"א; מזמור חותם – קל"ג, ומזמור ברכה חותם לכל שירי המעלות – קל"ד.

---------------------------------------

שירי המעלות: קכ"ו – קכ"ז – קכ"ח

כחֹלמים בשיבת ציון – בית שָמוּר בנחלת ה' – בנים לבניך בטוּב ירושלִָם
שיר ראשון: גויים יכירו לפנינו במימוש חלום "שיבת ציון", שיתאפיין במהפכה חקלאית.
שיר שני, "לשלֹמֹה": אם בית נִבנֶה ונשמר, ברור שה' רוצה בו, ובצעירים השומרים עליו.
שיר שלישי: יראי ה', המתפרנסים מ"יגיע כפיך", יזכו למשפחות פוריות, נכדים ונינים.

נתחיל באחרון, ונשים לב: "יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו" מתפרנס ביושר מיגיע כפיו! מתנגדי הציונות נהגו לצטט מהמזמור "לִשְׁלֹמֹה, אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ! אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר – שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר!". אולם הפשט במזמור הוא בדיוק הפוך: מכיוון שנבנה בית לשלמה, ברור שה' רצה בו, והמשך המזמור מוכיח: אויבי שלמה משכימים בבוקר ומאחרים לישון במאמצי "שָׁוְא" להפילו, בעוד הלוחמים הצעירים של בית דוד הם "נַחֲלַת ה'", והם יעמדו נגד כל אויב, "בַּשָּׁעַר".

באותה מידה יש לומר על פי המזמור הזה: הקמתה של מדינת ישראל, ו-70 שנה של התחזקות והתבססות בכל התחומים, מוכיחים, שה' רוצה בה, וידו החזקה היא השומרת על 'הבית השלישי', כאשר הלוחמים הצעירים הם "נַחֲלַת ה'... בַּשָּׁעַר",

בקבוצה זו של שלושת מזמורי השיא בסדרת שירי המעלות, אין מזמור פותח (כמו שמצאנו בשתי הסדרות הראשונות) המתאר חיי צרות עם לשון שקר, או עם שפלות ובוז, ואין זעקת 'די' (="רַבַּת") – במקום זה פותחים בחלום שיבת ציון – ממשיכים בבית שה' יבנה וישמור – ומסיימים בעץ המשפחות של יראי ה', ובחתימה זהה לחתימת הסדרה הקודמת (קכ"ח כמו קכ"ה): "שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל".

השאלה הגדולה היא, האם חלום שיבת ציון הוא רק חזון עתידי ("אָז" – "אָז"), או שהחלום ילַווה את שיבת ציון גם לאורך הדרך, כפי שהשיר נשמע באוזנינו כיום?

הנה תשובה מעטו של בנימין זאב הרצל[1] – ...חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם, וגם אחריתם – חלום היא.

והנה תשובה דומה מאד, שכתב הראי"ה קוק (אורות הקודש א', עמ' רכ"ו) – החלומות הגדולים יסוד העולם הם. חולמים הם הנביאים, "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר י"ב, ו), חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם, חולמים אנו כולנו "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן".

האם אנו מאמינים, שחלום "שִׁיבַת צִיּוֹן" אכן פוגש את המציאות (כבר קרוב למאה ושמונים שנה, מאז מונטיפיורי)? עובדה היא, שרוב מוחלט של המתפללים בבתי הכנסת בארץ (מכל העדות) מבקשים בכל שבת בקשה חגיגית: 'שתעלנו[2] בשמחה לארצנו, ותִטָעֵנו בגבולנו'.

היי! זה כבר קרה! למה נגשש כעיוורים בחלום? למה נהיה כפויי טובה "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן"?

אחת הדרכים לשכנע יהודים וישראלים היא לשמוע מה אומרים 'גויים' אוהבי ישראל על הנס המופלא של ישראל הציונית. מהשיבה אל החקלאות תוך כדי התחדשות יוצאת דופן, ועד להובלה המרתקת חברות גדולות בעולם ברעיונות טכנולוגיים יצירתיים.

שמעתי מחבר קיבוץ יטבתה ציטוט של שותף יפני, שעובד עם המפעל ביטבתה – עם ישראל נתן לעולם את התנ"ך, ואת ההשקיה בטפטוף! – אולי נרים ראש, ונשיר?!

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת,
בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן –  
הָיִינוּ כְּחֹלְמִים!  
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה –
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה!
[אכן] הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ –  
הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב[3] –  
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה – בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ!
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע –  
בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה,
אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!
אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר – שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר!
שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם, מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת,
אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים (=אויבי שלמה, המדוכאים מהצלחתו),
כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ (=שלמה) שֵׁנָא (=מנוחה).
הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים, שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן –  
כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים –  
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר [המפקד] אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם,
[אז] לֹא יֵבֹשׁוּ, כִּי (=כאשר) יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר!

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת,
אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו –  
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל – אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ –  
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה [מוּגֶנֶת] בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ,
בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים [שוֹפְעִים] סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ!
הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'!
יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן,
וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ –  
וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ –  
[ויבוא] שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל!

_________________________

[1] מתוך אחרית דבר לספרו 'אלטנוילנד'; בספרי נס קיבוץ גלויות (מהדורת תל-אביב, התשע"א), עמ' 250 הבאתי את דברי הרצל ואת דברי הרב קוק, ביתר הרחבה.

[2] אני אומר: '... שתעלה את כל אחינו בשמחה לארצנו'.

באדיבות אתר 929