אחוות אחים

רד"ק מסביר, כי שני האחים עליהם מדבר המזמור הם המלך המשיח, שדימויו במזמור הוא "טל"; והכהן הגדול, שדימויו במזמור הוא "שמן". יחסים טובים בין השנים הינם מצב טוב ונעים. מצב זה מתואר גם בזכריה, כאשר הנביא שואל "מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאלה" (זכריה ד', יא) והתשובה שהוא מקבל היא "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" (שם, יד). שני אלה, מסביר רד"ק, הם השנים המוזכרים בהמשך: יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, וזרובבל בונה הבית. וגם בזכריה מודגש: "ועצת שלום תהיה בין שניהם" (שם ו', יג).

לפי פירוש זה מתקשר מזמורנו למזמור הקודם לו, המסיים בפסוקים "שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי, אויביו אלביש בושת, ועליו יציץ נזרו" (קל"ב, יז-יח). מזמור קל"ב מסיים בתיאור בית המקדש והמלכות לעתיד, ומזמור קל"ג ממשיך ומתאר את ההרמוניה שתשרור בין סמכויות השלטון השונות בימות המשיח.

כיוון אחר, כללי יותר, נותן למזמורנו ברי"ל. ה"אחים" המוזכרים במזמור, אינם שני אחים, אלא עם ישראל כולו. והמזמור מתאר את מעמד העלייה לירושלים ברגלים:

"ונראה טעם השיר, על עולי רגלים הבאים להקריב במקדש, והיו ממלאים כל העיר ציון, מצודת דוד אשר שם היכל ה', ואשר היא בגובה ההר. ובעבור שהיו רבים מאוד, היו מתפשטים גם כן, וממלאים כל העיר ירושלים, והיו דרים שם באהלים, ברחובות ובשווקים. ואולי היו גנים גם מחוץ לעיר, נגד החומה. ועל זה אמר: מה טוב ומה נעים שבת אלו האחים בני ישראל יחד בחג, בשלום ונחת כאוהבים ורעים תמימים".

תיאור השלום והשלווה של ההמונים העולים לירושלים מדומה במזמור בשני דימויים: השלום והשלווה הנם כשמן הטוב, וכטל היורד על הרי ציון. השמן והטל מבטאים במקומות נוספים את הטוב והשלווה: "שמן ששון מחבריך"; "ושמן על ראשך לא יחסר" (קהלת ט' ח); וכן "מטל השמים ומשמני הארץ" (בראשית כ"ז, כח), "כי טל אורות טלך" (ישעיה כ"ו, יט).

התקבצות יהודים בשמחת חג, מתאר מזמורנו, תהיה התגודדות של רבים מאוד, הדרים באהלים ברחובות ובשווקים - ועם זאת: שלום ואחווה, סדר ומשמעת פנימית.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת