בן של

באיזו זכות יכול בן לשבת ולמלוך על כסא אביו, ועוד לשלוט "מִיָּם עַד יָם, וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ" (עב, ח)? הלוא המוות הוא קצה הגבול של כל אדם באשר הוא, ומלכות נצח שמורה לא-לוהים לבדו?!

בכמה מזמורים (סוף מא, סא) מצאנו את חלומו של דוד לשבת לפני ה' לעולם:
"אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים...
נָתַתָּ יְרֻשַּת יִרְאֵי שְׁמֶךָ –
יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף...
יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱ-לֹהִים" (סא, ה-ח),

ואת התודה הגדולה על הזכות "לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ" (שמואל ב ז, כט) -  הזכות הזאת התממשה בשלמה על כיסא דוד. אבל בניגוד למזמור מה, שם מתוארים חיי שלמה מנקודת המבט של היופי והזוהר, החכמה, הפאר והנשים, במזמור עב הזכות היא רק אחת – "אֱ-לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ".

שופט צדק אשר מושיע אביונים וחלשים, בדיוק כמו החזון המשיחי של ישעיהו (יא), רק לפניו יכרעו ברך "וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים" (עב, יא).  

שני הפסוקים האחרונים שבמזמור הם ברכה קדומה, שהיו אומרים אותה בסופי מזמורים, ובמיוחד בסיום קובצי מזמורים (כמו חמשת ספרי תהלים). אנו מוצאים חתימה דומה בסוף המזמור שלפני הארון (דברי הימים א טז, לה-לו). הברכות הקדומות היו באות יחד עם מזמורי תפילה, ורק בדור יבנה, אחרי החורבן, נשמטו רוב המזמורים ונותרו הברכות לבדן.[5]  

הפסוק האחרון איננו הערה על סידור ספר תהלים, כי יופיעו מזמורי "לְדָוִד", גם בהמשך, אלא הוא חוזר למזמור עב, כדי לומר לנו שהמזמור על שלמה מהווה חתימה למזמורי דוד, כי המלכת שלמה היא הסתלקותו של דוד.

באדיבות אתר 929