מזמור לדוד האמיתי

"ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי – מִמִּי אִירָא"

מתוך ארבעה מזמורי "לְדָוִד" (כ"ה-כ"ח), זה המזמור ההולם ביותר את חיי דוד המוכרים לנו מספר שמואל, חיים של מלחמות עם צוררים ואויבים מכל עבר, בציפיה מתמדת לישיבת קבע בבית ה', "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". אמנם תמוה התיאור "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי", שהרי משפחת דוד ברחה אליו מבית לחם (שמואל-א כ"ב, א-ד), ודוד הוא שעזב את אביו ואמו במואב, וקיווה שיינצלו שם (וכנראה, ששם נהרגו). אולם מזרע דוד קמו מלכים כמו יואש (בן שנה כשניצל מטבח משפחתו, וגדל בלי הורים; מלכים-ב י"ב, א-ג), ויאשיהו (שעלה למלוכה בן 8, והוריו עזבו כליל את דרך ה'), ושניהם יכלו לשיר פסוק זה בדיוק ריאליסטי. להלן יבואו עוד שני הסברים, בדרך הפשט, ובדרכו של רש"י.  

המזמור בנוי בסדר הפוך (כמו שמצאנו במזמור ט', ויש עוד מזמורים כאלה) – החלק הראשון (א-ו) מתאר את הישועה הגדולה עם השאיפה הגדולה אל הקודש, ואילו החלק השני (ז-יד) מבטא את הזעקה הגדולה ממצבים שעל סף הייאוש –

להלן נסדר את המזמור בסדר ההפוך, והקורא יוכל לראות, שהסדר ההפוך הוא הסדר 'הישר' (מבחינה כרונולוגית), ו'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אבל חוש דרמטי יוצא דופן הביא לפתוח בסיום בקול גדול, ולסיים בהתחלה, כמי שנזכר בעבר הקשה, ומתפלל גם לעתיד – אחרי שתקראו בסדר ה'הפוך-ישר', חזרו וקראו את המזמור כסדרו, בסדר ה'ישר-הפוך' –

לְדָוִד

שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי;
לְךָ (=בשִמךָ) אָמַר לִבִּי: בַּקְּשׁוּ פָנַי –
[ואכן] אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ!
אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, אַל תַּט (=תפיל) בְּאַף [את] עַבְדֶךָ,
עֶזְרָתִי הָיִיתָ – אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱ-לֹהֵי יִשְׁעִי;
כִּי [אפילו אם] אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וַה' יַאַסְפֵנִי;
הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר, לְמַעַן שׁוֹרְרָי (=לנוכח צוררָי);
אַל תִּתְּנֵנִי בנפש [ביד] צָרָי, כִּי קָמוּ בִי (=נגדי) עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס (=מפיצי שקרים);
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי, [לא הייתי זוכה] לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים;
קַוֵּה אֶל ה' – חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ – וְקַוֵּה אֶל ה'!

ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד;
בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי – הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ;
אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה [אויב] לֹא יִירָא לִבִּי,
אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ;
אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ –
שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ (=כל בוקר);
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה (=ישמרני בסוכתו) בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ,
בְּצוּר [ישועות] יְרוֹמְמֵנִי;
וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי [החונים] סְבִיבוֹתַי,
וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה, אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'!

את הפסוק "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וַה' יַאַסְפֵנִי", פירש רש"י בתיאור מופלא על רגע ההפריה של עובר במעי אמו – "בשעת תשמיש (=במיטה), [הם] להנאתם נתכוונו; כיוון שגמרו הנאתם, זה הופך את פניו [לצד אחד, וזו הופכת את פניה לצד אחר], וה' שומר את הטיפה וצר את העובר" – לא מדובר בהריון לא רצוי, ולא בנטישת תינוק אחרי שנולד – בכל הפריה, לא אבא ואמא יכולים לקבוע איזו טיפת זרע תַפרֶה את הביצית, ואחרי שנהנו זה מזו, והפכו את פניהם, רק ה' בוחר טיפה ויוצר עובר (=כל אחד ואחד מאיתנו) – היום אפשר לראות את כל התהליך בסרט, ורש"י ידע והבין זאת מחכמת הבורא, שפיעמה בו.

באדיבות אתר 929