יָבָל, יוּבָל, תוּבַל

כשם שהשם 'כָּלֵב' איננו 'כֶּלֶב', כך 'נָבָל' ממָעוֹן, ממשפחת כָּלֵב (שמואל א כה, ב-ג), אין משמעו רשע מלכתחילה, ומסתבר גם שהיגוי השם היה שונה - בעימות בין נבל לדוד, יש 'מדרש שמות': "כִּשְׁמוֹ כֶּן הוּא, נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ"(שמואל א כה, כה).

השמות 'הֶבֶל', 'יָבָל', 'יוּבָל', 'תוּבַל' (בראשית ד, כ-כא), וגם 'נָבָל', היו קשורים בצאן, ובייחוד באילים החזקים, שהקרניים שלהם נקראו במלחמת יריחו"שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" (יהושע ו, ד-ה) - "בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל", פירושו שם"כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר", ממש כמו במעמד הר סיני; שנת ה'יוֹבֵל' היא  שנת הדרור, שמכריזים עליה בתקיעת שופרות מיוחדת (ויקרא כה, ט-י).

הביטוי 'הֶבֶל' (=אוויר חם) קיבל (במיוחד בקהלת) משמעות של חיים שמתפזרים לריק, גם כמדרש לסיפור בתורה על מותו הנורא של 'הֶבֶל', מבלי שהשאיר אחריו מאומה.

הביטוי 'נָבָל' קיבל משמעות של רָשָע, מהסתעפות השורש נ-ב-ל, שפירושו קמילה והתייבשות. "נָבָל" במזמורי תהלים, אין א-לוהים בליבו, ולכן 'אין דין,  ואין דיין'.

"ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף...", זו דרשה על פרשת סדום ועמורה, כשאברהם השכים 'להשקיף', וראה "כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן" (בראשית יט, כח), כי לא היו שם צדיקים -"אֵין גַּם אֶחָד".

לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד

אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ: אֵין אֱ-לֹהִים,
[ולכן] הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה,
אֵין עֹשֵׂה טוֹב;

ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם
לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל, דֹּרֵשׁ אֶת אֱ-לֹהִים?   
הַכֹּל סָר [מֵהיוֹשֶר], יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ (=נשחתו),   
אֵין עֹשֵׂה טוֹב, אֵין גַּם אֶחָד;   

הֲלֹא יָדְעוּ (=יֵדעוּ) כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן,
אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ [כמו] לֶחֶם,
[ובשֵם] ה' לֹא קָרָאוּ;

שָׁם פָּחֲדוּ (=יפחדו) פָחַד   
כִּי אֱ-לֹהִים [יתגלה וישפוט] בְּדוֹר צַדִּיק;   
עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ (=תהפכו לבושה),   
כִּי ה' מַחְסֵהוּ [של עם עני];   

מִי יִתֵּן [ונראה] מִצִּיּוֹן   
יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל,
בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ,   
יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.

באדיבות אתר 929