אני חושב על חבריי, לוחמי חטיבה 55, אילו היינו נאלצים להילחם בעיר העתיקה מבית לבית, מגג לגג, מסמטה לסמטה, אינני יודע איזה 'מִסְפֵּד בירושלים' היינו שומעים.
אור בלילה – מים במדבר – מלכות ה' אחד. שיא השיאים!
כשירושלִַם ניצלה (בימי ישעיהו-חזקיהו), ניצלה כולה. כשירושלִַם חרבה (בבל ורומא), חרבה כולה. מתי, בירושלים יהודית, יצא "חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה" (ב)? אולי בימי החשמונאים, בחילול המקדש, כשרבים ברחו מהעיר, ויהודה המקבי ואחיו חזרו וטיהרו אותה.
בתש"ח חרב הרובע היהודי ולוחמיו הלכו לשבי. בששת הימים שוחררה העיר העתיקה, מהר הזיתים. מה ראה מפקדנו מוטה גור בבוקר כ"ח באייר התשכ"ז, מהר הזיתים? הוא ראה הר הבית ריק מכוחות הלגיון, שבלילה עוד נלחמו משם (נגד הסיירת).
אני חושב על חבריי, לוחמי חטיבה 55, אילו היינו נאלצים להילחם בעיר העתיקה מבית לבית, מגג לגג, מסמטה לסמטה (כמו ביום הקודם), אינני יודע איזה 'מִסְפֵּד בירושלים' היינו שומעים על המוני החללים, ואיך העולם היה מגיב לקרבות דמים והרס 'במקומות הקדושים'...
אבל המפקד הירדני הנצור ביקש רשות לצאת. הירדנים לא היו מאשרים לו, אבל המצרים מינו גנרל מצרי, עבד אל-מונעים ריאד, על הצבא הירדני – הוא שהכניס אותם למלחמה כדי 'להקל' על צבאו בסיני, והוא שאישר לכוח הירדני לצאת לפנות בוקר.
כשלוש שעות אחר כך, נכנסנו להר הבית הריק, ועוד היה הריח של לוחמי הלגיון באוויר. בעינַיי, זו הייתה 'יד' ה', או 'רַגְלָיו'. מאז, ההתיישבות היהודית כבר פרצה מזמן מעבר להר הזיתים בואכה ים המלח. האם חייב להיות רעש אדמה עם רבבות הרוגים?
אנו מתפללים בכל יום – "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – אנא!
בהושענא-רבה, אני מתפלל עם 'הנץ' בהר הזיתים 'הושענות' של "חַג הַסֻּכּוֹת" (טז-יט), החג האוניברסאלי ואורות הזריחה מתנוצצים בחלונות ירושלים ב"אור יקרות" (יד, ו), כשמראה העיר מתחלף מרגע לרגע.
רק שנהיה ראויים לאור הבוקע הזה.
באדיבות אתר 929