לזכור ולא לשכוח

נבואות יחזקאל לא היו מכוונות אל מלכים ושרים שיכלו להכריע, ולא אל ציבור שהיה יכול להשפיע. בין הגולים היו כאלה שעדיין שלחו איגרות לירושלִַם (ירמיהו כ"ט), אבל רוב הגולים היו חסרי השפעה, ואת הנבואות הקשות, "בית המֶרי" (ב' ו-ג') כלל לא רצו לשמוע. לכן הנבואה קראה ממרחק "אל הָרֵי ישראל". נבואות יחזקאל נועדו מראש לזיכרון התודעה ההיסטורית במבט לאחור – "ויָדעוּ כי נביא היה בתוכם" (ב', ה).

את 390 ועוד 40 השנים של "עון בית ישראל" (ד', ד-ה) הסברנו בשפיכות הדמים של מלחמות האחים, מאז השחיטה בימי יפתח (שופטים י"ב, ד-ו) ופילגש בַּגבעה (שופטים י"ט-כ'), דרך פילוג המלוכה ועד רדיפות מנשה ויהויקים.

אבל הנבואה "אל הרי ישראל" ממוקדת בעבודת האלילים "על ההרים הרמים ועל הגבעות, ותחת כל עץ רענן" (דברים י"ב, ב; הושע ד', יא-יג; יחזקאל ו', יג). דבר ה' "להרים ולגבעות, לאֲפיקים ולגֵיאָיוֹת" (ו', ג) יביא עליהם חרב אשר תחריב את המזבחות ואת הגילולים (=פסלי אלילים), ותטהר את אדמת ישראל מפולחני התועבות – שממת הארץ בגלל המלחמות, תהיה תהליך של טיהור מעבודת אלילים והַכרָתַת תומכיה – "הרחוק (משדות הקרב) בַּדֶבֶר ימות, והקרוב בחרב יִפּוֹל, והנִשאָר והנָצוּר ברעב ימות" (ו', יב), כי מגפות והרעבה מתפשטות במלחמות ובמיוחד במצור.

אחרי דורות של "שממה וּמְשַמָה... בכל מושבותיהם", בארץ כולה מקצה לקצה, תחזור הנבואה ותפקוד את האדמה השוממה, אחרי שזו תיטהר מכל התועבות – אז יפנה הנביא שוב "אל הרי ישראל" (ל"ו, א – פרק ל"ו מקביל ומשלים לפרק ו'), ויקרא "להרים ולגבעות, לאֲפיקים ולגֵאָיוֹת" (ל"ו, ו) להתעורר ולצמוח מחדש, כי עם ישראל עומד לשוב אל נחלתו.

באדיבות אתר 929