מעקרה עזובה לאם אהובה

בפרק נ"ד ממשיך הנביא ישעיהו לנחם ולעודד את ציון. הפעם, הניחום כרוך במהפך דרמטי ולא נתפס. ממצב של אשה עקרה ועזובה לאשה נאהבת ל"אם הבנים" שמחה (א-ח). מאשה עניה וחלשה לאשה עשירה ומוגנת (יא-יז).

א. ׳רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה׳ - ציון ה׳אשה הבודדה׳, נתונה בשתי מצוקות. מהי המצוקה של ציון הגלומה בדימוי בפס׳ א-ג, ואיזה רגש מבטא אותה? מהי מצוקתה של ציון בפס׳ ד-ח ואיזו חויה נפשית מתלווה למצוקה זו?

ב. ׳כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי׳ - הנביא משווה את הברית עם ציון על אי הישנות הגלות לברית שנכרתה עם נח על אי הישנות המבול. מהם קווי הדמיון בין שתי הבריתות? מדוע נצרך נח לברית זו לאחר המבול, ומדוע נצרכה ברית זו אצלנו, לאחר החורבן והגלות? היעזרו בדברי רש"י לבראשית ט׳,ט:

׳שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקב"ה שלא לשחת את העולם עוד׳.

ג. ׳עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה׳ - ציון המיואשת בעת הגלות משולה בנבואתנו לאשה אומללה ומדוכאת, מטולטלת בסערת הגלות, ובודדה ללא מנחם. הנבואה מתארת את תקומתה בשני שלבים (יא-יב, יג-יד), עקבו אחרי סדר הבניה ביא-יב ושימו לב מיהו הבונה, ומהו התיקון המתבטא בבניה זו? עקבו אחרי הבניה ביג-יד, מיהו הבונה כעת ומדוע? ראו את דברי הגמרא:

׳אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר ׳וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך׳, אל תקרי בניך אלא בוניך׳ (ברכות סד,א).

ד. בין נבואת ׳רני עקרה׳ לנבואת ׳עניה סוערה׳ ישנם קוי דמיון ברורים. בשתיהן מתוארת ירושלים כאשה מסכנה, בשתיהן הגאולה והתיקון מתוארים בדימוי של בניה, ובשתיהן קורא לה הנביא לא לירא: ׳אל תיראי כי לא תבושי׳ (ד) - ׳רחקי מעושק כי לא תיראי׳ (יד). על רקע דמיון זה נסו לעמוד על הנקודות המבחינות בין שתי הנבואות. (שימו לב למצוקה, לדימויים ולאופן שבו הדימוי בכל נבואה מהווה תיקון למצוקה) 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"