בין ישעיהו לירמיהו

יש קִרבה רעיונית בסיסית עם הבדלים משמעותיים בין ישעיהו ותלמידיו לבין ירמיהו. בדברי ירמיהו (ג', ח-טו) ה' כן נתן לממלכת ישראל 'השובֵבה' את "ספר כְּריתֻתֶיהָ" בשַלחו אותה מעל פניו, ואף-על-פי-כן לא ינטור לה כעסו "לעולם". כאשר גם יהודה תבגוד בו, יקרא ל"בנים שובבים" (מעשרת השבטים) לשוב אליו "מארץ צפון". כמו בנבואת הושע (ב'), הגאולה תבוא למרות 'ספר הכריתות', כי יקום דור חדש וטהור.

ה' גם ציווה את ירמיהו (עם עליית נבוכדראצר מלך בבל; ירמיהו כ"ה, טו-כט) לקחת את "כוס היין החֵמה" ולהשקות את כל העמים יחד עם ירושלים, כי כאשר העיר "אשר נקרא שמי עליה" שותה – כל הממלכות ישתו. והנה בנבואת הנחמה (בפרקנו) אומר הנביא, שירושלים כבר שתתה "מיד ה' את כוס חמתו" עד תום (יז; בכיבוש הבבלי), וה' יקח מִיָדָהּ את "קֻבַּעַת (=גביע) כוס התַרעֵלה" (כב), ולא תשתה עוד.

גם ירמיהו (ל', ב) כתב נבואות נחמה דומות, במצוות ה', "אל ספר", ושניהם נושאים עיניים לשמים ומבט לארץ ומתבוננים בחוקות שמש, ירח וכוכבים (ירמיהו ל"א, לד-לו) כדי להבטיח לירושלים ישועת עולם.

מתי כתב ירמיהו נבואות נחמה? לפני החורבן, במצור הבבלי, בעומק הייאוש, ושם יש תאריכים ברורים.

גם קריאות ההתעוררות לירושלים בספר ישעיהו נאמרו בזמנים של ייאוש עמוק, כשהיה צורך נבואי כביר לגייס את כל כוחות האמונה לשם הישרדות. הביטחון הנבואי המוחלט בחיזיון הצפוי בו "זרוע ה'" תסלול דרך בים סוער (כמו קריעת ים סוף) "לַעֲבֹר גְאוּלים; וּפְדוּיֵי ה' ישוּבוּן וּבָאוּ ציון ברִנה..." (ט-יא), הוא שנתן כוח ותקווה לדורות של "יגון ואנחה", להחזיק מעמד.

באדיבות אתר 929