הנבואות מפרק מ' ואילך אינן שייכות לימי בית שני (בניגוד לדעה הרווחת במחקר), אלא שייכות לתלמידיו של ישעיהו שניבאו עוד בימי בית ראשון. אחד מהם מצוטט בתחילת פרקנו.

 

ישעיהו היה פעיל מאד בירושלים – תיאר את מראה כבוד ה' (ו'), יצא לקראת אחז עם בנו "שְאָר יָשוּב" (ז', ג), הלך 3 שנים "עָרוֹם ויָחֵף" (כ', ג) וניהל קשר אינטנסיבי עם חזקיהו בן טיפוחיו. מפרק מ' לא נזכרת שום פעילות של הנביא!

הרעיונות והסגנון ממשיכים בבירור את ישעיהו*; העברית בפרקים מ' עד ס"ו היא עברית מקראית, שאיננה דומה לשפתו של יחזקאל בגולה, ולא לזו של שבי ציון. לא של זרובבל, לא של עזרא ונחמיה, וגם לא של נביאי בית שני, חגי וזכריה, או דברי-הימים.

המציאות של תחילת בית שני ביהודה לא התאימה כלל לחזון הנחמה. לא היה בה קיבוץ גלויות 'מדרום וממערב', ולא ידוע לנו על מאבק נגד יהודים סוגדֵי פסילים בתקופה ההיא.

ישעיהו לא היה רק נביא – הוא היה מורה והיו לו תלמידים (="לִמוּדים"; ח', טז-יז; נ', ד); הוא ייסד בית מדרש נבואי, שבו דיברו חזון בשפת השירה כמזמורי תהלים (י"ב; כ"ד-כ"ז; ל', כט; ל"ח, ט-כ); נביאים כמיכה וצפניה, נחום וחבקוק ציטטו מישעיהו פסוקים ורעיונות.

לישעיהו היו נביאים-תלמידים ממשיכי דרכו – הם ציטטו מנבואותיו ונאבקו נגד הסוגדים לפסילים ונגד הדבקים בגלויות, לנוכח הייאוש הגדול בימי מנשה ואחריהם, עד סוף ימי בית ראשון. נביאים עלומים אלה, ששפת ישעיהו ודבריו בפיהם, הם המשך טבעי ורציף לחזון ישעיהו בן אמוץ;

אחד מהם תיאר את בחירתו מבטן בהקדשת פיו, כהמשך לנבואת רבו:
"ה' מִבֶּטֶן קְרָאָני,
מִמְעֵי אמי הזכיר שמי;
וַיָשֶׂם פי כחֶרֶב חַדה,
בְּצֵל ידו הֶחְבּיאָני...
ויאמר לי: עַבדִי אתה,
ישראל אשר בְּךָ אֶתְפָּאַר" (א-ג).

_____________________________

* ראו ספרה של רחל מרגליות, 'אחד היה ישעיהו'.

באדיבות אתר 929