"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח
וּמָחָה ה' א-לקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים
וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ
כִּי ה' דִּבֵּר" (ח)
מילותיו של ישעיהו שנכתבו לפני אלפי שנים, מדברות אלינו כאילו נכתבו ממש בשבילנו.
לאורך כל ההיסטוריה, היהודים חוו אסונות וקשיים (פוגרומים, שואה, מלחמות ופיגועים), וחייהם היו (ועדיין) מלווים בדמעות רבות.
אנו זוכים לחיות במציאות של גאולה, אך עדיין חווים את השכול והכאב.
בשבועות שבין יום השואה ליום הזכרון אנו חווים זאת בעוצמה רבה.
בפסוק זה, שהלחין ר' שלמה קרליבך, ישעיהו מנחם את העם, ומבטיח שבעתיד מצבו של עם ישראל יהיה טוב, וה' ימחה דמעה מעל פניהם, ושנזכה לשמוח בישועה השלמה, כדברי ישעיהו בפסוק הבא:
"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ" (ט)