הכתוב ייחס חשיבות למקום עלייתו ולמסלול הליכתו של אליהו. נראה ששלושת המקומות בהם עבר, בית אל יריחו והירדן, הם שערים ופתחים הראויים להיות נקודות מעבר שדרכן עולים לשמים.
אפשר היה לקחת את אליהו מכל מקום, ואף על פי כן נתבע ללכת אל הירדן. הכתוב ייחס חשיבות למקום עלייתו ולמסלול הליכתו של אליהו: הוא בא משומרון והכרמל, והלך דרך הגלגל אל בית אל ויריחו ומשם לירדן. נראה שמקומות אלה: בית אל, יריחו והירדן, הם שערים ופתחים הראויים להיות נקודות מעבר שדרכן עולים לשמים.
על בית אל אמר יעקב: "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בראשית כ"ח, יז). שם ראה את הסולם שמלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. גם אליהו עשוי היה להשתמש בסולם ובשער הזה ולעלות דרכו לשמים. אבל כאשר הגיעו לשם, בא הדיבור האלוקי ושלח את אליהו ליריחו.
יריחו היא השער אל הארץ והיא הבריח של ארץ ישראל. היא סוגרת ומסוגרת - אחוזה בדלתות ברזל ומחוזקת במנעולי נחושת. היא בריח האבן והמנעול האנושי שחסם את הדרך אל הארץ. המנעול הזה נפרץ על ידי הארון בדרך נס.
אבל יריחו היא גם שער בין חול לקודש, בין הטמא לטהור. היא היתה כנענית וטמאה, ועם בוא שר צבא ה' וישראל לארץ נעשתה אדמתה לאדמת קודש, והיא הפכה לראשית החרם, נאסרה לבריות והוקדשה לשמים ולבית המקדש.
מיריחו נשלח אליהו הלאה אל הירדן. הירדן הוא "בית שער" המחבר עולמות. הוא גשר בין עבר הירדן המזרחי והמערבי, הקושר את שחוץ לארץ אל תוכה, זורם ממערת פמיאס האלילית וכוחו לטהר ולרפא. הוא סולם בין ארץ ושמים, ואותיות הירדן הארצי שבכאן שוות לאותיות נהר אש של מעלה, נהר דינור שבשמים. הירדן אינו תעלת מים שאותה בוקעים וחוצים, אלא נהר חי הפועל באופן חיובי על העוברים בו והופך אותם בדרכם זו לטובה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן