נבואה עממית בתנ"ך?

מאז ועד היום אנשים במצוקה מחפשים נביאים עממיים כדי לשאול אותם על ילד חולה, על אשה עקרה, על חוב כספי ועל אתונות שהלכו לאיבוד. "רבע שקל כסף" ביד נער שאול (שמואל א ט', ח) או "עשרה לחם ונִקֻדים ובַקבֻק דבש" של אשת ירבעם (י"ד, ג), היו תשלום מקובל על 'ייעוץ'' נבואי, ונביאים עממיים התפרנסו בכבוד. זה היה מקובל מאד – "לְכוּ ונֵלכה עד הרֹאֶה, כי לנביא היום יִקָרֵא לפָנים הרֹאֶה" (שמואל א ט', ט).

חז"ל (מגילה י"ד עמ' א) דיברו על רבבות אלפי נביאים, אבל "נבואה שהוצרכה לדורות, נכתבה, ושלא נצרכה לדורות, לא נכתבה" – לדעתי, 'נבואה שלא הוצרכה לדורות' היא מעשי נפלאות של אלפי נביאים עממיים, גם אם הם באמת 'רואים', ומושיעים המוני אנשים. בכל הדורות היו כאלה, ואין שום סיבה לכתוב אותם בספר. בתנ"ך כתובות הנבואות הקלאסיות שהוצרכו לדורות, על הבריאה ועל התורה, על ההיסטוריה ועל ההשגחה, ועל הקשר המיוחד בין ה' לבין עמו ישראל.

מתי אנו מוצאים בתנ"ך נבואה עממית?
כששאול חיפש אתונות ומצא מלוכה על ישראל, וכאשר אשת ירבעם חיפשה מענה לחיי הילד החולה, ובית ירבעם איבד מלוכה על ישראל.
גם נבואות אליהו ואלישע נכתבו בתנ"ך מפני שהן שלובות במאבק העקרוני של נביאי ה' נגד בית אחאב, ונגד פולחן הבעל.
אחיה השילֹני, שנתן לירבעם בן נבט את עשרת הקרעים, והציב בזה את הבסיס הנבואי לקריעת הממלכה ולפילוג האומה, הוא שנשלח להודיע לאשת ירבעם על הקץ הקשה של בית ירבעם (ובמבט לעתיד, אף של ממלכת ישראל כולה). רק הילד אביה בן ירבעם החולה למות יימלט ממנו, כי רק הוא יזכה למספד ולקבורה.

באדיבות אתר 929