הפילוג הקדום

וכעת, מדוע לא מלך דוד? כי אין מלך בלי המלכה, ואין המלכה בלי רצון העם.

שבט יהודה התנהל באופן עצמאי מתחילת ימי השופטים (שופטים א', ג), והם כבר הכירו את דוד ופעולתו מול העמלקים ומול הפלשתים. בתוך החלל שנפער הם כבר החליטו, אבל מוקדי הכוח הצבאיים והאחרים נותרו נאמנים לבית שאול, ו'האיש החזק' היה אבנר בן נר. אֶשְבָּעַל* (=אישבֹּשֶת) בן שאול היה 'בּוּבּה'. כך יצא לעולם הפילוג הקדום בין יהודה לישראל כשתי ממלכות, שגם נלחמו ביניהן. מלחמת אחים מאורגנת.

הקרבה ליהודה השפיעה, ושבט בנימין כבר היה חצוי. אבנר העביר את מרכז הכובד של בית שאול למחנים שבגלעד, שם ישבו גם משפחות מבנימין מאז המלחמה בגלל הפילגש בגבעה (שופטים כ"א, יג). מן הגלעד התארגנה מחדש מלכות בית שאול, ביד אבנר (ב', ח-ט).

בגבעון, שהגבעונים גורשו ממנה**, ישבה משפחת קיש המורחבת, ושני הצדדים כנראה חיזרו אחריה. לגודל השבר הגיעו שתי המשלחות יחד, ונפגשו על "ברֵכַת גבעון" (יג).

מן ההקשר ברור, שאבנר יזם את הקרב בו הפסיד ("יָקוּמוּ נא הנערים וִישַׂחקו לפנינו"; יד). פקודת דוד להגיב בכוח, אבל להימנע מיוזמה התקפית קבעה לבסוף את הפסקת האש (למרות נפילת עשהאל) - "ויאמר יואב: חַי הא-להים כי לוּלֵא דִבַּרתָ, כי אז מֵהבֹּקר נַעֲלָה העם איש מֵאחרי אחיו" (כז).

___________________________

*דברי הימים א ח', לג; ט', לט - 'בֹּשֶת' בספר שמואל הוא כינוי לועג מימי המאבק הנבואי נגד חדירת פולחן הבעל לישראל. בימי שאול, 'בעל' היה כינוי רגיל במשמע 'אדון'.

**הפגיעה בגבעונים, שמואל ב כ"א, א-ב. מושב המשפחה בגבעון, דברי הימים א ט', לה-לו.

באדיבות אתר 929