מי קיבל את הנחלה הגדולה ביותר?

נחלת מנשה בכור יוסף היא הגדולה מכל נחלות השבטים, והיא משתרעת על שני עברי הירדן – "וַיִפְּלוּ חַבלֵי מנשה עשרה, לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן" (ה) - 12 חבלי ארץ בנחלת מנשה בלבד.

הדחת ראובן מזכויות הבכורה בגלל חטאו לאביו – "פַּחַז כמים אַל תוֹתַר" (בראשית מ"ט, ד) - החזירה את יוסף למעמדו אחרי ששנאת האחים חזרה על ראשם, והם נאלצו להשתחוות לו באמת, ויעקב ברך את יוסף – "ואני נתתי לך שְכֶם אַחַד על אַחֶיךָ" (שם מ"ח, כב).

ואכן, העיר שכם, ששמעון ולוי היכו אותה וטבחו בה, ואיבדו בשל כך את זכותם לנחלה, ניתנה ליוסף, והפכה לעיר המפגש בין נחלות אפרים ומנשה בניו - "ויהי גבול מנשה... הַמִכְמְתָת אשר על פני (=ממזרח) שכם" (ז; ט"ז, ו). יוסף הוא שנקבר בחלקת השדה שקנה יעקב, "ויהיו לבני יוסף לנחלה" (כ"ד, לב). יעקב, בניגוד לרצונו של יוסף, הקדים את אפרים למנשה והגדיל את זרעו "מְלֹא הגוֹיִם" (בראשית מ"ח, יד-כ) – אולם במפת הנחלות אנו מוצאים את ההיפך הגמור.

ככל הנראה, נתפרשה ברכת יעקב לאפרים על הנהגת עם ישראל לכיבוש הארץ בידי יהושע בן-נון משבט אפרים, ודווקא מנשה קיבל את זכויות הבכורה בשטח באופן מלא. הר עיבל נמצא בנחלת מנשה, וכך גם הדרך מן הירדן אל שכם. רוב העמקים הגדולים בין הרכסים שבצפון השומרון, הם בנחלת מנשה. חמש בנות צלפחד ונחלותיהן החשובות, תפסו חלק נכבד מנחלת מנשה המערבית (ג-ו). ככל הנראה, גם שבטי הגליל ישבו בתחילה בנחלת מנשה, שכללה בתחילה חלקים מיששכר ומֵאָשֵר (יא).

באדיבות אתר 929