לא כמו שדמיינתם

מעבר הירדן מצטייר בדמיון כטור ארוך ענקי, שיצא בסדר מופתי ממחנה ישראל, ירד אל הירדן אחרי "ארון הברית", ועלה ממנו לפני "ארון הברית".

פסוק אחד לא מסתדר עם תמונת הדמיון הזאת –

"וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר… וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר…" (טו-טז).

"אָדָם העיר" (=תל דַמיַא) נמצאת בתוך אפיק הירדן ליד שפך היבוק לירדן, "הַרחֵק מאד" צפונה מהעיר יריחו – לפיכך, בני ישראל לא יכלו כלל לראות את המים העומדים "נד אחד", ולמראה עיני העוברים הירדן פשוט התייבש.

החוקר יוסף ברסלבי (נס כריתת הירדן, בית מקרא לה, אלול תשכ"ח). מצא הסבר מרתק – הוא תיעד מקרים נוספים בהיסטוריה של התייבשות הירדן הדרומי עקב התמוטטות הגדות באזור שפך היבוק ליד "אָדָם העיר", ודווקא כשהירדן מלא.
 

יש רבים שנרתעים מהסברים כאלה, כאילו הם פוגמים את 'גודל הנס' – אני אוהב הסברים כאלה כי אני מאמין בבורא עולם אחד שברא גם את הטבע וגם את הנס.  

"אָדָם העיר" היה גם מעבר הירדן של אברהם ושל יעקב, כי ממנו עולה הדרך "עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית י"ב, ו). באותה דרך נצטוו בני ישראל לעלות אל הר עיבל "ביום אשר תעברו את הירדן" (דברים י"א, כט-ל; כ"ז, ד).

מכל זה עולה תמונה אחרת לגמרי – בני ישראל עברו את הירדן בחזית רחבה לאורך כל הירדן שהתייבש, מחנות ודגלים, "מֵאָדָם העיר" ועד ים המלח; מול העיר יריחו עברו רק "הכֹהנים נֹשאֵי ארון ה'" (יג) – "והעם עברו נגד [ערבות] יריחו" (טז).

באדיבות אתר 929