עצב נבו

בעולמנו זה אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, ואין לך אדם הזוכה להגשים את כל חלומותיו, הן בתחומים ארציים כממון, כבוד ושררה, הן בציפייה לבן זוג, והן בחתירה ליעדים רוחניים. 
לעתים עלולה הצפייה הנכזבת להוביל למרירות ולתסכול, והאדם מייסר את עצמו ללא הפסק ושואל היכן נכשלתי, מבלי יכולת להשלים עם ההכרה כי בעולמנו זה לא הכל ניתן להשגה.
במה נקל עם אדם כזה?
התורה אומרת לו: לך אצל משה רבנו ולמד ממנו קל וחומר: אם למשה רבנו נאמר "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא" (ל"ב, נב), אות הוא שאין לך אדם שכל מבוקשו ניתן לו. על כן אין לך להתקצף ולהתייאש. עליך ללכת בדרכו של משה החושק שפתיו לאחר הגזירה, וממשיך להדריך את העתידים לרשת את הארץ, אליה לא יבוא, מבלי להתמוטט ומבלי להשבר.

ביטוי מופלא לרעיון זה מצאתי בשירה של רחל המשוררת "מנגד".
בשיר זה רואה רחל בציפייה שאינה יכולה להתגשם מעין "עצב נבו" של משה, שנועד להטמיע בנו את המסר שאין לך אדם שכל מבוקשו ניתן להשגה.

קַשּׁוּב הַלֵּב.  הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא?  הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
 
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
 
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם.  רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות