לא מתגרשים בקלות

החידוש הגדול של "ספר כְּריתֻת" (כד, א, ג) מופיע כאילו דרך אגב, תוך כדי סיפור כואב של עלילה מוסרית-משפטית, שעיקרו בסופו – האיסור על הבעל הראשון לחזור ולקחת את האישה שנישאה לאיש אחר אחרי שילוחה (=גירושיה). מטרת האיסור הזה (כפי שפירש רמב"ן לפסוק ד), "שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב, ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם (הנימוק) "ולא תחטיא את הארץ" (כד, ד), כי זה סיבה לחטאים גדולים".

את החידוש הראשון בפרשה זו יש להסביר בדומה לדברי הרמב"ם (הל' אישות פרק א', א), שלפני מתן תורה, ואצל בני נח עד עכשיו, אפשר היה לחיות יחד איש ואישה בלי נישואין, וגם לפרוש זה מזו בכל עת על פי רצון כל אחד מהם. יש אנשים ונשים שרואים בזה 'אידיאל' של 'חופש', ואילו התורה רואה בזה אסון.

מכל הזוגות שזכיתי לסדר להם 'חופה וקידושין' במדינת ישראל (ב"ה) היטיבה להסביר זאת כלה ('לא-דתית'), שענתה לשאלתי – 'מדוע להינשא 'כדת משה וישראל'?' – 'אינני רוצָה לגדל ילדים בבית שכל אחד מההורים יכול לקום בכל יום וללכת'. זו הגדרה מדויקת של תפיסת הנישואין בתורה, ושל חובת הגט. יש לזה גם השלכה עקרונית על 'מעמד האישה' בתורה, "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (כתובות פב עמוד ב), שלא יוכל איש לשלח אישה בכך שיאמר לה 3 פעמים 'לכי', כמו בעולם המוסלמי.

יש צורך דחוף כיום, להתמודד ביושר ובאומץ עם בעיות חמורות של נשים מעוכבות ומסורבות גט, אבל חלילה לנו לערער את הבית הגדול והקדוש של המשפחה היהודית, שמצוות התורה בנו אותו, ומגוננות עליו.

באדיבות אתר 929