בפרשת ראה, ובמיוחד בפרקנו המגדיר את עם ישראל פעמיים כ"עם קדוש" אנו מוצאים מגמה מובהקת של צמצום הקדושה והטהרה, וחיזוק חיי החול של "עם קדוש".

 

בפרשת ראה, ובמיוחד בפרקנו המגדיר את עם ישראל (פעמיים) כ"עם קדוש" (ב, כא) אנו מוצאים מגמה מובהקת של צמצום הקדושה והטהרה, וחיזוק חיי החול של "עם קדוש".

1. (י"ב, טו-טז; כ-כה) "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה'...", תזבח (=תשחט) "מבקרך ומצאנך" ותאכל בשר כתאוותך, בתור 'חולין' – לא כקרבן, ובלי הלכות טהרה – "הטמא והטהור יחדיו יאכלנו...". "רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים", ההפך הגמור מדם קרבן שנזרק על מזבח. כל מי שחי בעולם של קדשים וטהרות יתקשה לעכל את ה'חילון' הזה, שבא למנוע הקמת מקדשי במות בכל מקום.

2. (י"ד, ג-כא) רשימת הבהמות, החיות, הדגים והעופות וכל איסורי האכילה, שהופיעה כבר בספר ויקרא (י"א), מתעלמת כאן לחלוטין מכל חוקי הטהרה שנזכרו בויקרא (י"א, כד-מ – "ולאלה תִטַמָאו..."), ומגדירה מחדש הלכות 'כשרות' בלי טהרה; באכילת 'חולין'. הפקעת הטהרה מותירה אחריה "עם קדוש" עם שולחן כשר, אך מרוחק ממקדש ומטהרה.

3. (י"ד, כד-כו) "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה'...", גם את מעשר הקודש אפשר לפדות בכסף, הפירות יצאו ל'חולין', הכסף יישמר בקדושה עד לעלייה לרגל, ושם ייפדה שוב ב"כל אשר תאוה נפשך" לסעודות הקודש. הקדושה ניתנת לפדיון ולגלגול, הקודש והטהרה יישארו רק במקום המקדש, ובכל הארץ יחיה "עם קדוש" בחיי חול עם סעודות חול, בלי קרבנות וטהרות.

4. (י"ד, כח-כט) בשנה השלישית למעשר, יינתן כל המעשר כצדקה לעניים, ובמקום עלייה לרגל הוא ייאכל "בשעריך" בלי שום קדושה ובלי טהרה – הצדקה לעניים בשנת 'מעשר עני' מחליפה את הקדושה, כמקבילה מוסרית של העלייה לרגל, בחיי החול.  

באדיבות אתר 929