התיאור כולו על יצירת האדם, התרדמה ויצירת האישה ממנו, וכל זה בגן אשר בעדן, נועד למטרה אחת – הקמת משפחה.

 

פרק א' הוא פרק הבריאה, והוא חותם בשבת (לפי המסורת היהודית, ובניגוד לחלוקה הנוצרית). פרק ב' הוא הפרק של ה"גן בעדן מקדם" (ח), והוא חותם בהקמת משפחה, שתצדיק את הכותרת הפותחת – "אלה תולדות השמים והארץ בְּהִבָּרְאָם" (ד), ה'תולדות' הם אלה שייוולדו – או בגן אשר בעדן, או מחוצה לו, אבל כל הסיפור מוביל למשפחה.

וכרגיל, בסוף נמצא הפסוק המבטא את המטרה העליונה: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (כד). זה לא מובן מאליו שאיש יעזוב את אביו ואת אמו, וכל שכן אישה. בעבר היו קיימות צורות חיים שבהן ילדים הפכו לחלק מן המשפחה הגדולה, במעמד של עבדות, וגם במובנים של גילוי עריות, ועדיין אנחנו שומעים על דברים כאלה, גם כיום. הפסוק אומר: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו" – וחשוב להבין שהוא גם ייתן כוח לאשתו לעזוב את אביה ואת אמה (וזה לפעמים קשה עוד יותר), כדי להיות "לבשר אחד", כלומר, להוליד ילדים שיצאו משניהם, להקים משפחה.

התיאור כולו על יצירת האדם, האיש והתרדמה ויצירת האישה ממנו, וכל זה בגן אשר בעדן, נועד למטרה הזאת – הקמת משפחה.

פרק א' מוביל לשבת; פרק ב' מוביל למשפחה.

באדיבות אתר 929