פרשת בנות צלפחד ובני מנשה מלמדת אותנו שיש מקרים בהם יש לשים את יישוב הארץ בראש סדר העדיפויות, גם אם זה בא על חשבון ערכים יקרים אחרים, משום שהארץ היא בניין עדי עד - לא רק ליחיד אלא לאומה כולה. 

 

פעמיים בשלהי ספר במדבר נדרש ריבון העולמים, בכבודו ובעצמו להתערב בעניינן של בנות צלפחד. 
בפעם הראשונה - בפרשת פינחס - 'פוסק' הקב"ה לטובתן ומזכה אותן בנחלה "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" (כ"ז, ז) ואילו בפעם השנייה מכריע ה' יתברך לטובת בני יוסף החוששים שמא תישמט נחלת צלפחד מיד בני שבטם, וקובע בלשון דומה: "כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים" (ל"ו, ה). אך למרות הדימיון, מן הראוי לציין את ההבדל הגדול בין שני המקומות. בפעם הראשונה נפסקה בדיני ירושה ונחלה הלכה לדורות, ואילו בפעם השנייה, מסורת חכמים היא שלא הייתה הלכה זו נוהגת אלא באותו דור בלבד (ראו גם פירוש הרש"ר הירש). 

והנה באו חכמים ולימדו, כי חובתן של בנות צלפחד ושכמותן להינשא דווקא לבן שבטן הייתה קשה לישראל בשל הקביעה העקרונית כי ישנם מצבים שבהם אסורים שבטים לבוא זה בזה. אף הגמרא בשלהי מסכת תענית (ל עמוד ב) מציינת ביטול איסור זה כטעם ליום ט"ו באב, שנחוג כיום טוב בישראל, לפי שהיה יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה.

אך דווקא "היתר" זה בדור מאוחר יותר מחדד בפנינו את טעם 'החומרא' שנתבעה מבנות צלפחד באותו הדור. 
התורה מבקשת לאותת לנו, כי דור שעליו מוטלת השליחות לכבוש את הארץ וליישבה, צריך להעמיד משימה זו בראש סדר העדיפויות, גם אם עלולה היא לפגום לפי שעה בערכים יקרים אחרים. 

דומה שסדר עדיפויות זה הוא היסוד להלכה קשה וטעונה שנקבעה לדורות - הברייתא בכתובות קובעת: "הוא אומר לעלות (לארץ ישראל) והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא וייתן כתובה", וכן נפסק הלכה למעשה ברמב"ם ובשו"ע. פרשת בנות צלפחד מלמדת כי יש שעה שבה ראוי לעלות את הדבקות בארץ לראש הפסגה, גם במחיר עצום בתחום חיי הנישואין.

סדר עדיפויות מופלא זה מחייב להעמיק ולחשוף את שורש הדבקות בארץ. עלינו להשיב אל ליבנו כי בארץ ישראל הננו בונים בניין עדי עד לא רק ליחיד אלא גם לאומה כולה, במבט ארוך טווח, כי בארץ הטובה - ורק בה - יזקוף עם ישראל את קומתו, יבנה את ייעודו ויהיה ל'גוי אחד בארץ'.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות