מעמדן הנכבד של נשים בתנ"ך

הפרק החותם את פרקי הנחלות בארץ חוזר ומסביר את הבעיה מסביב לבנות צלפחד, בהיותו מקביל לבקשת הבנות (בפרק כ"ז) –

"וַתִקְרַבְנה בנות צלפחד…" (כ"ז, א) - "ויִקְרְבוּ ראשי האבות..." (ל"ו, א)
"למשפחֹת מנשה בן יוסף..." (כ"ז, א) - "למשפחת... מנשה, ממשפחֹת בני יוסף" (ל"ו, א)
"וַתַעֲמֹדנה לפני משה... ולפני הנְשׂיאִם..." (כ"ז, ב) - "וידברו לפני משה ולפני הנְשִׂאים..." (ל"ו, א)
"ויאמר ה' אל משה לאמֹר: כֵּן בנות צלפחד דֹבְרֹת..." (כ"ז, ו-ז)  - "ויצו משה... על פי ה' לאמֹר: כן מטה בני יוסף דֹבְרים" (ל"ו, ה) 

השאלה, האם אישה מבחינת 'המהות הנשית' יכולה לרשת נחלה או להנהיג, להיות נביאה או שופטת, כלל לא עלתה על הדעת, ולא היה שום ערעור על מרים, או על דבורה, שתי מנהיגות-נביאות-משוררות.

אפילו בנות צלפחד לא נאבקו על 'מעמד האישה' אלא חרדו למעמד אביהן, שלא יִמָחֶה שמו מנחלת הארץ; בני יוסף לא נאבקו נגד 'מעמד האישה', אלא למען 'מעמד השבט', שלא יאבד נחלות עם נישואי הנשים; גם ההלכה שנקבעה נתנה לנשים מעמד בנחלה, רק במקרה שאין בן יורש.

לנשות ישראל היה גם אז מעמד נכבד מאד, כפי שלמדנו מן המיילדות העבריות במצרים, ממרים הנביאה ומן הנשים "הצֹבאֹת אשר צבאו פתח אהל מועד" (שמות ל"ח ח, ושם ברש"י), ונשים עצמאיות פעלו במצבים מיוחדים.

הדרישה לכבוד וליחס ראוי לנשים יש לה מקום נרחב בתורה, והעיקרון החשוב בפרק הוא חופש הבחירה לאישה, גם כשיש אילוץ להינשא בתוך השבט – "לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים..." (ו).
אולם הדרישה לשוויון מוחלט בחוק היא מודרנית.

באדיבות אתר 929