על בנות צלפחד ועל פמיניזם

האם ניתן לראות במאבקן של חמש בנות צלפחד לרשת את אביהן מאבק פמיניסטי קדום של חמש נשים ישראליות צעירות התובעות לעצמן שוויון? האם יכולה התנועה הפמיניסטית המחפשת שורשים ודמויות הזדהות בתנ"ך להיאחז בדמותן של חמש אלו ולראותן כמבשרות התביעה הפמיניסטית לשוויון האישה ולאי-קיפוחה?

התשובה המידית נראית חיובית: בעולם שבו שוררים מנהגי ירושה המאפשרים רק לגברים לרשת את נחלת אבותיהם, מתייצבות חמש אלו ודורשות זכויות ירושה כמו אלו של הגברים. היש תביעה מובהקת מזו לשוויון האשה?

אולם, עיון מעמיק בפרשיה זו מלמד שאין החמש הללו באות לחולל "מהפכה", אף לא קטנה ומצומצמת: טענותיהן לקוחות מעומק העולם המושגי של המקרא בעניין הקמת "שם" האדם על נחלתו, ואין הן טוענות אלא להגברת עיקרון מקראי זה (שהוא "עקרון על") על דיני הירושה המקובלים, שבהם אין הבנות יורשות. הטענה שמכוחה באות בנות צלפחד - זכותו הבסיסית של האדם ל"שם" אחרי מותו - קשורה במבנה חברתי פטריארכלי מובהק: האישה עוזבת, באופן רגיל, את בית אביה ואת נחלתו, ומצטרפת למשפחת בעלה ולנחלתו. בניה ייקראו על שם אביהם ויירשו את נחלתו, ובכך יקיימו את שמו לדורות. והאישה, מה יהא עליה? "אשתו כגופו" אומרת ההלכה בכמה עניינים. וכך גם כאן: הצטרפותה החרישית למשפחת בעלה הופכת אותה לחלק בלתי-נפרד ממשפחה זו. בהמשיך בניה - פרי בטנה - את קיומם על נחלת המשפחה הזו שאליה הצטרפה, זוכה אף אמם ל"שם" ולהמשכיות, הכלולים באלו של בעלה.
ובכן, קריאת הסיפור בהקשרו המקראי הפקיעה ממנו כל שמץ פמיניזם. ואדרבה: היא הראתה כי בנות צלפחד מקבלות בהשלמה מלאה את חוקי החברה הפטריארכלית שבתוכה הן חיות. לא על זכותן האישית כנשים הן נאבקות, אלא על זכות אביהן המנוח ל"שם". חפצן הוא להעמיד עצמן כחוליה מקשרת בהעברת הנחלה בין אביהן לבין בניהן הזכרים.

ואף על פי כן, ביסוד טענתן ובקבלתה על ידי ה' עומדת השקפה יסודית הנוגעת לשוויון הבסיסי בין שני המינים: התחושה הקיומית הבסיסית של האדם היא שמבחינת המשכיותו בעולם אין משמעות להבדל בין בנים לבנות. בתשתית הקיום האנושי מצוי אפוא שוויון ערך בין גברים לנשים. לא תמיד ניתן להיווכח בשוויון זה משום שסדרי החברה ושגרת החיים המונחית על ידי אותם סדרים מטשטשים עובדה זו. פרשת בנות צלפחד חידדה את הסתירה בין סדרי חברה פטריארכליים לבין מה שהוא קודם לכל סדר חברתי - השוויון האנושי הבסיסי בין בריותיו של הקב"ה. אז נתבררה עדיפותו של אותו שוויון העומד ביסוד הקיום האנושי על פני סדרי החברה כפי שהם מעוגנים בחוקי הירושה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון