סיפור בנות צלפחד נשמע כמו סיפורן של נשים שנלחמו בממסד הדתי וניצחו אותו. אולם עיון בפרקנו ובדברי חז"ל מלמד שאומנם לפנינו נשים חזקות העומדות על זכות משפחתן אך לא בהתרסה ולא מתוך נסיון לפרוץ את נורמות החברה.
רווקות מבוגרות מוחות על מעמדן הבעייתי בחברה הדתית, ודורשות שינוי משמעותי בנורמות שלה. זו אינה כותרת מהעיתון של אתמול, אלא סיכום אפשרי של פרשייה מקראית עתיקה: סיפור בנות צלפחד.
לכאורה לפנינו סיפור מאלף על מאבקן של נשים צעירות שנדחקו לשולי החברה, כנגד הממסד הדתי, ועל ניצחונן המזהיר. החברה ניסתה להדיר את היתומות מעמדות כוח, אך הן עמדו חוצץ, וזכו בדינן. הישר למוסף הארץ.
אך התורה וחז"ל מתארים את הסיפור באופן שונה לחלוטין. ראשית, בנות צלפחד אינן מנצחות את הממסד. הממסד הדתי עצמו הוא שעמד על זכויותיהן. בנות צלפחד אינן עושות הפגנה מול אוהל מועד, אלא פונות למשה רבנו. משה עצמו אינו מהסס, ופונה אל הקב"ה. מבנות צלפחד אכן נדרש אומץ, אך הממסד נענה להן ללא היסוס.
במדרשי חז"ל בנות צלפחד אינן מתוארות כפמיניסטיות תוקפניות ומאיימות, אלא כנשים כשרות שפעלו בדרך ראויה. "אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים" (במדבר רבה כ"א, י). הגברים בני אותו דור חטאו בחטא המרגלים, כאשר סירבו להיכנס לארץ. לעומתם, בנות צלפחד באות ודורשות נחלה בארץ ישראל. אהבת הארץ של בנות צלפחד מתוארת כמוטיבציה חיובית.
מניע חיובי אחר של בנות צלפחד מפורש בכתובים: "למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו?" (כ"ז, ד). בנות צלפחד רוצות להבטיח את המשכיות משפחתן, ובדורות ההם המשכיות כזו הייתה תלויה בנחלת קרקע.
חז"ל מסבירים גם שהדין לא נשתנה בעקבות דרישתן של בנות צלפחד. דין ירושת בנות הוא מהכללים הראשוניים של דיני ירושה, "אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן" (בבא בתרא קיט ע"א). אין כאן כניעה של הממסד הדתי, אלא חשיפה של הדין היסודי, שאכן מתחשב בזכויותיהן ובמעמדן של הנשים. "בנות צלפחד", הוסיפו ודרשו חז"ל, "חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן" (שם ע"ב).
אכן הן נשים עצמאיות, חזקות שעומדות על שלהן אך הן מוצאות את מקומן בתוך החברה הדתית, בלי למרוד בה ובלי להסתכסך עמה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות