עץ התמר, כפות התמרים, וארבעת המינים המוזכרים בפרקנו שימשו כסמלים מרכזיים בעם ישראל במהלך ההיסטוריה ואף נמצאו בממצאים ארכאולוגיים שונים. נעמוד על משמעותם.
ראיה לחשיבותו של עץ התמר כסמל בעם ישראל ניתן למצוא במטבע שטבע אספסיינוס הקיסר הרומאי לרגל ניצחונו על היהודים. על גבי המטבע מוטבע איור של חייל רומאי עומד תחת עץ תמר כשלמרגלותיו יושבת אישה שראשה מורכן כלפי הקרקע, ומעליו מוטבע בלטינית הכיתוב: "יהודה השבויה". באמצעות מטבע זה רצה הקיסר לבטא את ניצחון רומא על היהודים ועל ארצם.
למעשה, כבר בתקופה החשמונאית ניתן למצוא את כפות התמרים כמסמלות את שלטון ישראל. לאחר כיבוש המצודה היוונית בירושלים (החקרא) על ידי שמעון החשמונאי, מתאר 'ספר חשמונאים' את תהלוכת הניצחון כך:
"ויבואו אליה בשלושה ועשרים לחודש השני בשנת אחת ושבעים ומאה בהלל ובכפות תמרים ובכנורות ובתופים ובנבלים" (חשמונאים א יג נא).
משתמע כי עץ התמר סימל את ניצחון החשמונאים. עוד עולה מהמדרש (תנחומא ויקרא, אמור יח) כי הלולב מהווה סמל ניצחון בשל דמיונו לכלי נשק.
גם בזמן מרידות היהודים ברומאים, הן במרד הגדול והן במרד בר־כוכבא, שימשו עץ הדקל וארבעת המינים כמוטיבים שכיחים במטבעות שטבעו המורדים. מטבע ראוי לציון בהקשר זה הוא מטבע מימי מרד בר־כוכבא, בו נראים ארבעת המינים הכוללים לולב ואתרוג אך רק ערבה אחת והדס אחד, בניגוד להלכה הרווחת בימינו שיש ליטול שלושה הדסים ושתי ערבות. כיוון שאנו יודעים שרבי עקיבא היה רבו של בר־כוכבא ולשיטתו יש ליטול רק הדס אחד וערבה אחת (משנה, סוכה ג ד), ניתן להסיק ממטבע זה שלוחמי בר־כוכבא נהגו ליטול ארבעת המינים על פי שיטת רבי עקיבא.
אף לאחר חורבן הבית וכישלון מרד בר־כוכבא המשיכו ארבעת המינים לשמש כסמל יהודי, יחד עם השופר, המנורה וחזית ארון הקודש. מוטיב זה נמצא בפסיפסים שבחמת טבריה, בבית־אלפא, בציפורי ובסוסיא.
נדמה כי בעוד המנורה וחזית המקדש מבטאות את השאיפה לחזור לעבודת המקדש, ארבעת המינים מסמלים במטבעות אלו את השאיפה לעצמאות לאומית. ארבעת המינים המסמלים את יבול ארץ ישראל, יחד עם כפות התמרים המסמלות כלי ניצחון, ביטאו את שאיפתם של יהודי הארץ לשחרור מהשעבוד ולגאולה שלמה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר