בפרקנו נמנים כל יוצאי הצבא מגיל עשרים. טבעם של מִפקדים צבאיים הוא לטשטש את הזהות העצמית של כל אחד. אך לא כן במפקד שבתורה. אמנם קיימת תביעה מן היחיד להתפקד בתוך הכלל, אולם לא במחיר אובדן ייחודו האישי ולא במחיר הפרת קשריו עם בית אביו ומשפחתו.
טבעם של מִפקדים צבאיים שהם מטשטשים את הייחוד האישי. שורות שורות של חיילים מתייצבים זה אחר זה, והם נמנים באלפיהם וברבבותיהם, והחיילים בו הם מספרים סטטיסטיים בלבד. לא כן במִפקד שבתורה. הציווי על המפקד: "שאו את ראש" (ב), מורה שיש להתייחס באופן אישי לכל אחד: "במספר שמות כל זכר" (שם) — שמו של כל אחד מתייחד. כדברי הספורנו: "כי היה אז כל אחד מאותו הדור נחשב בשמו, המורה על צורתו האישית, למעלתם".
לאחר שכל אדם מתייחד למעלתו העצמית, הוא נפקד בתוך משפחתו, בית אבותיו. ההשתייכות והמחויבות לכלל־האומה אינה מבטלת את ייחודו של היחיד ואת כוחו של התא המשפחתי.
במאה העשרים הופיעו בעולם בהבלטה יתרה שתי תפיסות מדיניוֹת שביטלו את ערך היחיד וסביבתו: התפיסה הפשיסטית, שהעמידה את המדינה כערך עליון, והתפיסה הקומוניסטית שהעמידה את החברה כערך עליון. שתי התפיסות כאחת דיכאו את ערך האדם בשם האידאות. מִפקד הפתיחה של מחנה ישראל דוחה את הגישה הזאת. אמנם, קיימת תביעה מן היחיד להתפקד בתוך הכלל, ולתפקד כאיבר בתוך הגוף הגדול של מחנה שכינה, אולם לא במחיר אובדן ייחודו האישי, ולא במחיר הפרת חובותיו וקשריו עם בית אביו ומשפחתו.
גם סידור הדגלים סביב למשכן מורה על עיקרון דומה. מבנה המחנה מורה במדויק מהו ליבו ומרכז חייו של מחנה ישראל: המשכן, מחנה שכינה, מחנה הלוויים ומקומו של משה רבנו מורה התורה. עם זאת, קבלת עול תורה ומלכות שמים אינה מבטלת את הגוון המיוחד של כל יחיד ויחיד וכל שבט ושבט. לפיכך סודרו בני ישראל מסביב למשכן בכיוונים שונים, כל שבט ודגלו.
עוד על אותו נושא ראו גם בפוסט מאת הנשיא ראובן ריבלין 'מפקד אוכלוסין'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר