קרוב לשליש מסך כל ההפטרות נלקחו מספר ישעיהו. רובן המכריע מחלק הנחמות שבו. מכך אנו לומדים שעדיף למנהיג ומורה דרך בישראל למעט בדברי תוכחה וביקורת, ולהרבות בדברי נחמה וקירוב.
חלוקת הפרקים הנכרית אינה מתאימה בפרקים אלו למסורת הקריאה של עם ישראל. שלשת הפרקים, נ"ד-נ"ו, מכילים שלש הפטרות בקיטוע שונה: רני עקרה (נ"ד, א-י), עניה סערה (נ"ד, יא - נ"ה, ה) ודרשו ה' בהמצאו (נ"ה, ו – נ"ז, ח).
"רני עקרה" ו"עניה סוערה" הן שתיים משבע הפטרות הנחמה שקוראים בשבתות הקיץ, בין תשעה באב לראש השנה. (בסדר הפוך להופעתן בתנ"ך: "עניה סוערה" לפרשת ראה ו"רני עקרה" לפרשת כי תצא). "דרשו ה' בהמצאו" היא ההפטרה של מנחה בתענית ציבור. שיבוץ ההפטרות מעיד גם על המיקוד בתכנן: "רני עקרה" ו"עניה סוערה" הן נבואות של נחמה, ו"דרשו" היא הפטרה של תשובה המתאימה ליום תענית.
"רני עקרה" (ולמנהג האשכנזים גם "עניה סוערה", ברצף), היא גם ההפטרה של פרשת נח, אבל מטעם אחר: מוזכר בה "מי נח", המבול. בקריאת ההפטרה בפרשת נח מכוון המבט אל הבטחת ה' לנח שלא יהיה עוד מבול על הארץ, ואילו בקריאה ברצף הנחמות, הדגש הוא על ההבטחה המקבילה, לקיום הברית בין ה' לעמו: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ". (נ"ד, ט-י).
הנביא ישעיהו הוא ספק ההפטרות הגדול ביותר בתנ"ך. קרוב לשליש מסך כל ההפטרות נלקחו מספר ישעיהו. רובן המכריע מחלק הנחמות שבו, מפרק מ' ואילך. כך לדוגמה בשבתות הקיץ, מפטירים בימי בין המצרים שלש הפטרות של פורענות: שתים מירמיהו ואחת, לקראת תשעה באב: "חזון ישעיהו". אחריהן באות שבע הפטרות של נחמה, כפליים ויותר נחמות מפורענות, וכולן מישעיהו. זכה ישעיהו ונתקבעה דמותו כנביא הנחמה. הרואה את [ספר] ישעיהו בחלום – יצפה לנחמה (ברכות נז ב). בגמרא (בבא בתרא יד ב), הוא נחשב כנביא ש"כולו נחמה", שלא כירמיהו שנחשב כ"כולו חורבן" ויחזקאל ש"ראשיתו חורבן וסופו נחמה". זאת, אף על פי שישנם גם פרקי תוכחה ופורענות בישעיהו וכנגדם נחמות מופלאות בנבואת ירמיהו.
חז"ל (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תמג) הסבירו שישעיהו זכה להיות נביא הנחמה הגדול מכולם, מפני שהתנדב לשליחותו הנבואית באמרו "הנני שלחני" (ישעיהו ו'), בעוד שהנביאים האחרים נרתעו מן המשא והעול הכבד ולא ששו לקבלו על עצמם. הבעל שם טוב הסיק מכך הדרכה מעשית, שרוב ממשיכי דרכו בעולם החסידות נקטו בה: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו", עדיף למנהיג ומורה דרך בישראל למעט בדברי תוכחה וביקורת, ולהרבות בדברי נחמה וקירוב. לא זו בלבד שהדרך הזאת נעימה ומסבירת פנים יותר, אלא שגם תועלתה החינוכית והשגיה הרוחניים גדולים יותר.