ירמיהו בפרקנו מוכיח את העם ומתאר חברה שכולה צביעות ושקר, חברה שהשקר בה אינו תוצאה של גחמה רגעית אלא פרי של לימוד ממוסד. בית ספר לשקרנים.

 

עיון בפרקי התוכחה של ירמיהו, כמו של נביאים אחרים, יוצר לעתים את הרושם בדבר קיומה של מעין "תחרות" סמויה לגבי מהו החטא הגדול ביותר. ניאוף, בגידה, שקר, רמייה, הליכת רכיל ועבודה זרה. חטאים אלה מופיעים בספרנו פעם אחר פעם, חזור ושָנֹה, ונראים כמתחרים על ה"בכורה". משל היה מדובר בתחרות "פשע נולד", או "מאסטר חטא".

עיון מעמיק יותר מלמד שלפחות בפרק זה, תופס את המקום הראשון חטא הלשון על מופעיו וצורותיו השונות והמתחלפות: רמייה, צביעות ושקר. הנביא חוזר פעם אחר פעם על חומרתו של חטא זה: "וידרכו את לשונם קשתם שקר" (ב), "כי כל אח עקב יעקב וכל רֵעַ רכיל יהלוך" (ג). ויושם אל לב: "כל" – לא רק חלק. כו-לם רמאים, כו-לם שקרנים. כו-לם רכלנים. חברת מרמה בע"מ.

ואם לא די בכך, הנביא ממשיך: "ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו, למדו לשונם דבר שקר" (ד). השקר, לפי זה, אינו תוצאה של גחמה רגעית, של "יצר הרע", אלא פרי של "לימוד" ממוסד, "למדו לשונם דבר שקר". בית ספר לשקרנים. וכך גם בהמשך הפרק: "חץ שחוט לשונם", "מרמה דיבר בפיו", עד לשיא הצביעות: "שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו" (ז). הייפלא איפה שהתוצאה היא "שבתך בתוך מרמה" (ה). לא מרמה רגעית, בת-חלוף, אלא "שבתך בתוך מרמה". מושב קבע בתוך מרמה, המקיפה אותך מארבע רוחות השמים.

כשהיינו ילדים, נפוצה בדיחה על שתי קבוצות ילדים מיישובי הצפון שפוגשות זו את זו: "מניין אתם?", "אנחנו מרָמִים" (רכס הרים בגליל העליון), "ואתם?", "אנחנו מרָמוֹת" (מושב ליד הכינרת). בדברי הנביא, לא מדובר בבדיחה, גם לא בערוץ מדע בדיוני אלא במציאות. ועל כך באה התגובה הלא שגרתית: "אם בגוי (=עם) אשר כזה, לא תתנקם נפשי?" (ח).

לנוכח חברה שכולה צביעות, שקר ומרמה, גם "אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד", עשוי להיות "אל נקמות", שחרון אפו עולה עד שמים.

באדיבות אתר 929