רק פעמיים נאמר "לך לך" בתנ"ך: ה"לך לך" הראשון הוביל את אברהם אל הארץ, וה"לך לך" השני הוביל אותו לארץ המוריה. בעקבות ה"לך לך" הראשון נבחרה הארץ לזרעו של אברהם; בעקבות השני - נבחר מקום המקדש.

מה פירוש הביטוי "ארץ המוריה"?

מכל הפירושים, נראה ביותר פירושו של רשב"ם: ארץ המוריה היא ארץ האמורי, בהשמטת האל"ף. לדעתו, ההר של ארץ ישראל נקרא "ארץ האמורי", כיוון שהאמורי ישב בו. אמנם, הסברו הלשוני של הרשב"ם - אין בו די. אבי מורי ז"ל לימדני שהביטוי "ארץ המוריה" נגזר מהשורש ר.א.ה., המופיע פעמים רבות בפרק זה: "אלוקים יראה לו השה לעולה", "ויקרא אברהם את שם המקום ה' יראה, אשר ייאמר היום בהר ה' ייראה" ועוד רבים. ראייה, במשמעות זו, פירושה בחירה: הקב"ה יבחר לו את השה לעולה, והוא יבחר את המקום הזה לעתיד לבוא. פירושו של הביטוי "בהר ה' ייראה" הוא בדיוק כפירושו של הביטוי שבספר דברים - "המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם". ה' יראה - יבחר את המקום, ויורה לאדם על בחירתו.

אם כן, לפי פירושו של אבי מורי ז"ל, השם "מוריה" אינו סתם 'אמורי' בהשמטת האל"ף. בעקבות השמטת האל"ף, 'פנים חדשות באו לכאן': הר המוריה הוא 'הר הבחירה' - הקב"ה בחר בו לשכן את שמו ולהקים בו את בית המקדש.

* * *

מה היו מחשבותיו של אברהם בלכתו לעקידה?

לאשתי דעה מעניינת בהקשר זה. לדעתה, ידע אברהם שה' אינו חפץ ביצחק כקרבן, שהרי הקב"ה בירך אותו ביצחק, אמר לו "את בריתי אקים את יצחק" והבטיח לו ייעודים הקשורים בזרעו אחריו. כל זאת ידע אברהם, ולכן האמין בה' והלך בלי מורא, בביטחון פנימי שברגע המכריע - ה' יבחר לו את הקרבן הראוי ולא יניח לו להקריב את בנו. כראיה לכך, ניתן להביא את דברי אברהם ליצחק, כאשר זה שאל אותו "איה השה לעולה": "אלוקים יראה לו השה לעולה" - ומכאן שאברהם ידע שיצחק לא יישחט ויועלה כקרבן. כך גם אמר אברהם לנערים: "ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחווה ונשובה אליכם". זוהי גם הסיבה לכך שאברהם לא אמר דבר ליצחק ולשרה לפני העקידה: הוא היה בטוח שה' לא יניח לו להקריב את יצחק, ושבסופו של דבר - שניהם יחזרו בצוותא.

הקושייה על שיטה זו ברורה מאליה: אם אברהם ידע שהוא לא יעלה את יצחק לעולם, מהו הניסיון הגדול של העקידה? לדעת אשתי, הניסיון היה שאברהם קיים את כל מה שה' ציווה עליו, והמשיך להאמין כל העת שה' אינו חפץ בקרבנות אדם. אברהם קיים את הסתירה בשכלו, ולא חדל להאמין בטובו של הקב"ה ולקיים את ציוויו.

פירוש זה אכן מפתה מאוד, ונוח לקבל אותו ולוותר על ההתמודדות עם משמעות העקידה, כפי שהתמודדו איתה דורות של פרשנים. הבעיה הקשה בשיטה זו נוגעת לפירוש הפסוק שנאמר לאברהם לאחר העקידה: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני".

לכן, לדעתי, יש לפרש שאברהם לא ידע את שיתרחש בסופו של דבר. אברהם היה מוכן למסור את נפשו, ולקיים את צו ה' בלי להתווכח. אברהם אינו שואל שאלות כשם שלא שאל בלכתו אל הארץ. אמנם הוא אומר לנערים "ונשתחווה", ואמנם הוא אומר ליצחק "אלוקים יראה לו השה לעולה" - אך כל זה נובע מכך שאברהם מייחל למצוא פתרון. הוא נושא תפילה חרישית שה' יבחר לו שה אחר לעולה, ויורה לעולם שהוא אינו מעוניין בקרבנות אדם; אך הוא מוסר את נפשו ביד ה' בביטחון וביראה מלאים.

מאז ועד עתה, מסירות הנפש של אברהם עומדת לזרעו אחריו. מהמקום שראה ה' ובחרו, ונקרא לדורות "הר המוריה", מכוח אמונתו של אברהם, יראתו ומסירות נפשו - הוא זכה לשבועת העקידה, ובכך חידש את הבחירה של ה"לך לך" הראשון - "ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה".

שעורים ומאמרים קשורים