בפרקנו מופיע תיאור נרחב של סדר החניה של עם ישראל במדבר: 12 השבטים חולקו לארבע קבוצות שחנו בארבעת צדדי המשכן, כאשר כל קבוצה מנתה שלושה שבטים והיה לה דגל משלה.

מהו דגל? בכל ציורי הקיר ששרדו מאותה תקופה אין בנמצא ציור של דגל — דהיינו, מוט שאליו קשורה יריעת בד. למעשה, דגל כסמל של יחידה צבאית או קבוצת שייכות החל להיות בשימוש רק בתקופה הרומית! לעומת זאת, בציורי קיר מצריים מופיעות יחידות צבא הנושאות מוט ארוך שאליו מחובר לוח מרובע עם ציור כלשהו. מסתבר כי לוח כזה הוא המכונה בלשון המקרא בשם "נס" כאשר הכוונה היא לסימן בולט כלשהו סביבו מתאסף העם (במדבר כ"א ח ועוד).

ככל הנראה היו אנשים מיוחדים שתפקידם היה לשאת את הנס בשעת מלחמה או בתהלוכות. עובדה זו עולה לאור חפירות שנערכו במוצא שליד ירושלים, באתר המתוארך לימי הבית הראשון. במהלך החפירה התגלו שתי כתובות על גבי חרס, שעל אחת מהן כתוב "לצפן בן נסס" ועל השנייה "ל(נ)סס לסמכיה". החוקרים מפרשים כי חרסים אלו השתייכו לאדם שתוארו היה "נסס" — כלומר, האדם הנושא את הנס.

עד כאן עסקנו במשמעות המילה "נס", אך מהי אפוא משמעות המילה "דגל"? על פי הקבלות לשוניות הן לארמית והן לערבית, משתמע שהמילה "דגל" בפרקנו משמעותה "קבוצת אנשים", בדרך כלל יחידה צבאית. הפעם נעזרו החוקרים בחרס שהתגלה באתר בערד המתוארך לתקופה הפרסית, שעליו נמצא כתוב: "לדגל עבדנני". מסתבר שהחרס היה מיועד ליחידה צבאית של אדם בשם עבדנני. בדומה לכך, גם במכתבים בארמית שנמצאו בעיר ייב שבדרום מצרים, שם שכנה יחידת צבא יהודית בשירות הצבא הפרסי, מופיעה המילה "דגל" במשמעות של "יחידה צבאית".

נראה כי לפירוש זה כיוון אונקלוס, המתרגם את המילה "דגל" בתור "טיקס". על פי מילון אבן שושן מוצאה של המילה "טקס" הוא במילה היוונית taxis שמשמעותה "ארגון" או "סידור", ולענייננו משמעותה מסדר או גדוד.

לאור דברינו יש לפרש את הפסוק "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת" (ב) כך: איש על פי יחידתו או שבטו יחנה על פי סימנים מוסכמים (אותות). ייתכן שאותם סימנים מוסכמים היו הניסים השונים שאותם נשאו הנססים של כל קבוצת שבטים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר