הצעתו של אבנר ליואב "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" (יד) הפכה לביטוי של זלזול בשפה העברית - "ישחקו הנערים לפנינו". אך כאשר אבנר הציע הצעה זו ליואב הוא לא זלזל באף אחד אלא התכוון למנוע מלחמה רחבה בהרבה יותר.
"ישחקו הנערים לפנינו - ביטוי של זלזול כלפי אנשים חסרי ניסיון המנסים לעסוק בעניינים שאינם מבינים בהם" (מילון השפה העברית).
מקורו של ביטוי הזלזול הזה בסיפור מלחמתם של אבנר ויואב. אך כאשר אבנר הציע הצעה זו ליואב, הוא כלל לא התכוון לזלזל במישהו. לא ביואב, לא בדוד ואף לא בנערים. אבנר התכוון, כנראה, לחסוך הרבה דם בעזרת קרב ביניים. במקום לצאת לקרב בין שני צבאות, ילחמו 24 נערים והם אלו שיכריעו את המערכה.
אם כן, מה השתבש? מדוע בסופו של דבר קרב הביניים הוביל למלחמה עקובה מדם בין אנשי יואב לאנשי אבנר?
יגאל ידין הסביר שהכוונה הייתה למנוע מלחמה, אך כיוון שכל לוחמי הביניים נהרגו – התפתח קרב רגיל בין שני הצבאות. אך מבחינת קרבות הביניים הנוספים אותם אנחנו מכירים, נראה שעל אף שמטרת קרב הביניים היא למנוע מלחמה – בפועל, כל שניתן להשיג בקרב כזה הוא יצירת מומנטום. כך קורה גם בקרב הביניים בין דוד לגולית, וכך קורה גם בקרב המתואר במיתולוגיה המצרית בין שאנהת ומרת'נו.
קרב הביניים, אם כן, קובע מי ינצח במלחמה, אך לא מכריע אותה. במושגים צבאיים ניתן להגדיר את קרב הביניים כנקודת ההכרעה – מי שינצח בו ינצח בקרב, אך עדיין עליו להילחם. בפעם הבאה שנשתמש בביטוי "ישחקו הנערים לפנינו" נזכור שמקורו של הביטוי לא מביע זלזול, אלא דווקא ניסיון אמיתי (שבפועל הצליח רק חלקית) לחסוך בקרבות ובחיי אדם.
אולי אפשר לאמץ את הרעיון הזה גם לימינו?
באדיבות אתר 929