פסוקי התורה באיסורי נשך וריבית מדגישים את הקִרבה, לא להטיל נשך על "אחיך", על "עני עמך", ומתירים בפירוש לעשות כך לנכרי. מכאן, שריבית ונשך אינם כמו גזל וגנבה, אלא חסד מיוחד בין אחים מכוח יציאת מצרים. להבחנה זו יש משמעות חיונית בעולם של כלכלה מודרנית, היוצרת מקום הכרחי ל"היתר עִסקה" מול בנקים וחברות אשראי. אך, אין מקום להיתרים כאלה בין אנשים פרטיים מישראל, שהרי התורה אסרה זאת במלוא החומרה. יש לכך משמעות הלכתית, כלכלית וחברתית.

ימי עיון בתנך - תשעח