בפרקים שלפנינו מתוארת בפירוט רב מלאכת בניית המשכן, שהתבצעה על ידי "כֹל אִישׁ חֲכַם לֵב" (א) בניצוחם של בצלאל ואהליאב. היכן רכשו אמנים אלה את הידע כיצד לעבוד בזהב, בכסף ובנחושת? הרי עם ישראל היה עם של עבדים שעסק בבנייה וליבון לבנים? התורה עצמה מתייחסת לכך, ומתארת כי הקב"ה סייע להם בכך. אך האם היה זה מעשה נס בלבד או שמא היה גם בסיס טבעי למלאכתם־אומנותם?

אם נחפש מי הם האנשים שהיו מסוגלים לעסוק באומנות הזהב, הכסף והנחושת, נמצא כי המועמדים הטבעיים ביותר הם הקינים. הקינים היו מוכרים בעולם הקדום כחרשי מתכת, ועצם המילים "קינאה" ו"קיני" מתפרשות בארמית ובסורית כ"חרש מתכת" או "צורף בזהב ובכסף". על כן מתרגם יונתן בן־עוזיאל: "צורף - קינאה" (שופטים י"ז, ד; ירמיהו י', ט).

הממצא הארכאולוגי מלמד כי המדיינים, שהקינים היו חלק מהם, התמחו בהפקת נחושת. בחפירות בבקעת תמנע שמצפון לאילת התגלה מרכז נרחב של כריית נחושת ובו כלי חרס רבים האופייניים למדיינים, וכן מקדש מדייני שהיה מכוסה ביריעות בד רבות בצבע אדום וצהוב שאל תוכן נארגו חרוזים. במבנה לא נמצאו עדויות לעבודת אלילים פרט לנחש נחושת שראשו מוזהב.

כך כותב הארכאולוג המנוח נלסון גליק: כמעט ללא ספק הקינים הם שפתחו לפני בני ישראל את סודות המיטאלורגיה (מדע המתכות), ומפיהם למד משה לעשות נחש נחושת. יתירה מזאת: קיני היה היוצר הראשון של כלי נחושת וברזל. שמו היה היה תובל קין, לאמור תובל הקיני או תובל החרש. (כאפיקים בנגב, תל אביב 1970, עמ' 110)

רמז נוסף לקשר בין הקינים למשכן התגלה בתל ערד, שם נחשף מבנה המתפרש כמקדש מימי הבית הראשון. מדובר במבנה אורכי, שבדומה למשכן בנוי בציר מזרח־מערב ומחולק לשלושה חלקים: אולם, היכל ודביר (קודש קודשים). בחצר שלפני המבנה התגלה מזבח הבנוי מאבני שדה ולבנים ומידותיו קרובות למזבח הנחושת המוזכר במשכן. בתוך תא קטן הנמצא במערב הבניין, הוא הדביר, התגלו שני מזבחות אבן קטנים שכנראה שימשו להקטרת קטורת.

מי בנה את המקדש הזה ומדוע דווקא בערד? החוקר המנוח בנימין מזר הציע שאת המקדש בנו הקינים, על סמך הפסוק המופיע בראשית ספר שופטים אותו ציטטנו לעיל: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (שופטים א', טז). פסוק זה מצביע בצורה ברורה על הקשר בין יהודה לבני הקיני ועל כך שהם חיו באזור ערד. מסתבר שעל שמם של תושביו הקינים נקרא כל האיזור "נֶגֶב הַקֵּינִי" (שמואל א כ"ז, י), וזכר שמם השתמר ככל הנראה עד היום ב'ואדי אל קיני' שמדרום לתל ערד. ייתכן שכשנבנה המקדש בירושלים בנו גם הקינים שבנגב את המקדש שלהם, שתוכנן על פי המשכן שהכירו מתקופת הנדודים המשותפת שלהם עם ישראל במדבר, שייתכן שאף סייעו בבנייתו.

אם אכן היו הקינים מעורבים בבניית המשכן ותרמו מידיעותיהם לייצור כלי המתכת, הדבר מבהיר את דברי שאול אליהם קודם למלחמת עמלק: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק" (שמואל א ט"ו, ו) אפשר שהחסד אליו מתייחס שאול התבטא לא רק בעצה שנתן יתרו למשה אלא אף בסיוע לבניית המשכן. נמצאנו למדים אפוא שהאמנים הנסתרים שעמדו מאחורי בניית המשכן היו גם בני הקיני.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר