החכם השלם שבספר קהלת הוא האיש שהתאחדו בו שלושה גורמים: הכשרון והצמאון לדעת, שיגע וקנה חכמה - ומעל הכל הוא איש המוסר.
למילה "חכמה" יש משמעויות שונות בספרות החכמה של עמי קדם וכן בספרי המקרא.
לחכמה המצרית שני ענפים:
א. תורת הסוד, הידע המאגי, אשר בעזרתו יוכל היודע לשנות את הטבע, לפתור חלומות ולהגיד עתידות.
ב. הידע הטכני והספרותי, הנדרש כדי שהאדם יכוון את מעשיו ויגיע להצלחה בחברה ולאחרית טובה.
הוא הדין בחברה הבבלית. שם עיקר החכמה הוא המגייה והגדת העתידות; לעומת זה נחשבו המדעים השימושיים, כמו בלשנות, משפט, מתמטיקה ורפואה כדרגה נמוכה של החכמה.
החכמה היוונית, היא מדע ההתחלות הראשונות. חיפוש הסיבות לדברים הנראים, והם: הישות, המהות, החומר, מקור התנועה והתכלית.
במקרא משמשת המלה חכמה בדרך כלל לציין:
א. אינטלקט, פקחות
ב. ידיעה טכנית וניסיונית
ג. חכמת המוסר (או חכמת התורה) המורה לאדם מה יעשה, למצוא חן ושכל טוב בעיני א-לוהים ואדם, על ידי קיום מצוות א-לוהים ועל ידי מעשים טובים ביחסים שבין אדם לחברו. רוב ספר משלי שייך לסוג זה של חכמה.
ד. החכמה האלוקית, באמצעותה יצר א-לוהים את העולם ובה הוא מנהיגו. על חכמה זו מדובר במשלי ח' כב-לב; איוב כ"ח יב-כז; פרקים ל"ח-ל"ט. עליה נאמר, שהיא "נעלמה מעיני כל חי" ורק "א-לוהים הבין דרכה" (איוב כ"ח, כא-כג), ואיוב המתלבט בשאלת הצדק האלוקי בהנהגת העולם מודה לבסוף: "נפלאות ממני ולא אדע" (מ"ב, ג).
אם נבדוק את שימושו של קהלת במלה "חכמה" בהקשריה השונים, ניווכח שאין בספר זה שום רמז לחכמה בתפיסתה היוונית. אף כשהוא מדבר על כוחות הטבע, הארץ, השמש, הרוח והמים - הוא מזכירם רק כעובדות, ללא כל תהייה ותמיהה על טבעם או תכליתם. כמו כן, קהלת מתנגד לתפיסה הבבלית והמצרית לפיהן החכם יודע עתידות.
לחכמה בספר קהלת יש שלוש משמעויות:
א. כשרון, פקחות.
ב. ידע, שנקנה מפי חכמים וספריהם ומתוך ניסיון.
ג. תורה ומוסר. חכם זה הוא גם צדיק (ט', א).
החכם השלם שבספר קהלת הוא האיש שהתאחדו בו שלושה גורמים: הכשרון והצמאון לדעת, שיגע וקנה חכמה - ועל הכל הוא איש המוסר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת