מדברי אליפז משתמע ששמע נבואה, אך לא באופן ישיר, וכי הוא נותן פרשנות משלו למה ששמע. איך עלינו להתייחס לנבואתו?

 

חז"ל (בבא בתרא ט"ו) מונים את אליפז כאחד מנביאי אומות העולם, וכן את רעיו. למרות זאת לא נכלל ספר איוב בין ספרי הנביאים, אלא בין כתבי הקודש. דבר זה מעיד לכאורה, שאין מדובר כאן על נבואה כמו זו שנאמרה לישעיהו, ירמיהו וחבריהם, אלא משהו נמוך יותר, המקושר למדרגת 'רוח הקודש'. מניין ידעו חז"ל על 'נבואתו' של אליפז? מפרקנו:

"וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ:  בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹונוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים:  פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד:  וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי:  יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע"  (יב-טו)

אליפז מתאר מראה עליון, על טבעי, א-לוהי שנגלה אליו על טיב יחסי האנוש וא-לוהיו. על חיזיון זה הוא מבסס את דבריו. אך החיזיון אינו שלם. הוא שמע אותו 'מאחורי הפרגוד', בגניבה, בלא שהחיזיון כוון אליו. הוא לא קלט ממנו אלא 'שמץ', ומכך הסיק את מסקנותיו בשכלו שלו ובהבנתו שלו. החיזיון היה בעת שנתו, והשרה עליו פחד גדול. הוא לא עמד על טיבו ולא הכיר את מראהו, ועתה הוא משחזר אותו מכוח תבונתו האנושית.

נראה שאין די בכך כדי להגדיר את מה שראה אליפז כנבואה, כמו זו המוכרת לנו מפיהם של נביאינו, ישעיהו, ירמיהו ואחרים. הנבואות שנאמרו להם היו מפורשות בכוח עליון או מפי מלאך, ולא דרשו השלמה או שחזור מכוח תבונה אנושית.

עד כאן הבדלנו בין אליפז לבין נביאי האמת, נביאי ה'. נבדיל עתה בינו לבין נביאי השקר המוכרים לנו מספרי הנביאים:

"הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה':  הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע:  לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם ה' מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ:  הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם ה' הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם" (ירמיהו כ"ג, כח-ל).

ירמיהו מדבר על סוגים שונים של נביאי שקר. חלק מהם חלמו חלומות 'נבואיים', השוו את ה'מידע' שבידם לזה שביד חבריהם, ניתחו ניתוח שכלי ועדכני לאור המציאות את נתוניהם והסיקו מסקנת 'נבואיות', שאפשר שאכן היה בהן 'קול א-לוהי', מעין שמץ מן המתרחש 'למעלה'. יש בכך משהו המזכיר את נבואת אליפז בפרקנו. אך בהבדל בולט אחד:

אליפז מודה שלא קלט אלא שמץ נבואה, וכל דבריו הם ניתוחה. נביאי השקר טוענים, שכל דבריהם הם דברי א-לוהים חיים ובשורה וודאית מאת ה'. לכן דבריו של אליפז זכו להיכנס בכתבי הקודש. דבריהם של נביאי השקר נותרו בתחום השקר.