בתחילה הולכים זקני מדין יחד עם זקני מואב לבקש מבלעם שיקלל את ישראל. אולם לאחר סירובו הראשון של בלעם, רק אנשי מואב חוזרים אליו. זקני מדין בחרו בדרך אחרת לפגוע בעם ישראל: להכשילם בעבודה זרה וגילוי עריות.
בתחילת הפרק אנו קוראים על שיתוף הפעולה שנוצר בין בלק בן ציפור מלך מואב, לבין זקני מדין. עצתו של בלק לפנות לבלעם מתקבלת בתחילת הדרך על ידי שני הצדדים: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם..." (ז).
ברם, בהמשך התפצלו הדרכים: בלעם מסרב לבקשה, ומציע למשלחת - "לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם" (יג). מסתבר, ששרי מדין אימצו את נקודת מבטו של בלעם ושבו לארצם, שהרי בפסוק הבא נזכרו רק - "וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק..." (יד). גם בהמשך הפרשה, אין אנו שומעים עוד על זקני מדין, אלא על "שָׂרֵי מוֹאָב" בלבד (כא; כ"ג, ו, יז).
בהמשך הפרשה מתברר, שזקני מדין צדקו בהערכתם, ובדרך הקסמים לא יצליחו לפגוע בישראל. גם בלעם לומד זאת בהדרגה: תחילה הוא אומר - "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (כ"ג, כג), ולבסוף הוא מכיר בכך ש"טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל" (כ"ד, א), ולכן - "לֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים" (שם). בלק בן ציפור, שבנה על הנחשים של בלעם, חזר לביתו בפחי נפש.
במקום זאת זקני מדין הלכו בדרך אחרת. הם קיבלו מבלעם עצה יעילה יותר, מנקודת מבטם, כיצד להכשיל את ישראל - בעזרת בנותיהם: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר" (ל"א, טז. וראו דברי המדרש). נקודת המוצא שלהם הייתה, שכדי לפגוע בישראל, עליהם 'לייצר' בישראל חטאים חדשים, כעבודה זרה וכגילוי עריות. בכך, כמובן, גדולה חומרת מעשיהם של המדיינים, הפעילים המרכזיים בחטא זה, מאלו של המואבים, ועל כן הצטווה משה לנקום דווקא במדיינים (כ"ה, יז-יח). רק לאחר המלחמה במדין, כאשר הושלם תהליך התשובה של בני ישראל גם בחטא זה (ל"א, נ), הושלמה משימתו של משה "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים - אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" (ל"א, ב).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת