האם החלום הוא סוג של נבואה או שמא 'חלומות שווא ידברו'? ר' צדוק מלמדנו שבכל חלום יש נקודת אמת והשאלה היא האם יש מי שמסוגל לראות אותה.

 

חייו של יוסף מלאים חלומות: חלומות שחלם בהיותו נער, חלומות שפתר בבית הסוהר ושינו את מעמדו וחלומות שהוא פותר לפרעה המביאים אותו לכס המלכות.

בדברי חז"ל ישנן שתי אמירות המבטאות, לכאורה, תנועה שונה והפוכה ביחס לחלומות. הגמרא במסכת ברכות (נז:) קובעת "חלום – אחד משישים לנבואה". קביעה זו מקנה לחלום חשיבות גדולה המעודדת את החולם למצוא בחלומו את הנבואה, שהחלום הינו השתקפותה ובבואתה.

מאידך, אומרת הגמרא במסכת נדרים (ח:): "כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים". המגמה של גמרא זו היא הפוכה. היא באה לצמצם ולהגביל את ההתבוננות של האדם בחלומו.

ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו צדקת הצדיק (רג), מלמדנו שאין כאן סתירה. לשיטתו, כל החלומות של הישראלי, יש בהם בחינה של נבואה. אולם מה שמאפשר לאדם לטפס במעלה מדרגות הנבואה דרך חלומו, הוא התודעה המלווה אותו בהתבוננות בחלום. ככל שיכיר האדם שמדובר בחכמת ה', כך יכול ביתר שאת לברור את הבר מן התבן. פענוח החלום הוא זה שיקבע האם החלום הוא 'דמיונות שוא', 'דברים בטלים', או שמא יהפוך להיות אחד משישים לנבואה.

כאן נזקק ר' צדוק אל יוסף, אשר מוצג בפנינו לא רק כחולם חלומות, אלא בעיקר כפותרם. הוא כותב שדווקא יוסף שנקי מתאוות יכול לפתור את החלום. מי ששקוע בהרהורים בטלים לא יכול להוציא את דבר האמת המלובש בתוך הדמיונות.

רק הצדיק, הנקי מכל התאוות, יכול לחלוף על פני חומות הדמיון המקיפות את החכמה האלוקית שבחלום ולפתור אותו, מבלי שדעתו סחה.
 
נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר VBM של ישיבת הר עציון