מלכת שבא והמלך שלמה

הכתוב מספר על שלמה המלך: "ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר ולחכמה וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר נתן האלהים בלבו, והם מביאים איש מנחתו, כלי כסף וכלי זהב ושלמות, נשק ובשמים סוסים ופרדים דבר שנה בשנה" (דה"ב ט, כב-כד). שלמה המלך מתואר כאן כמלך אדיר מושל בכיפה, אבל לא בכח הנשק ובתוקף כיבושי ארצות במלחמה, אלא בכח חכמתו ועושרו. במושגים של ימינו יש לומר, שנהג שלמה במדיניות נבונה ועלה בידו לקשור קשרים ולבוא בבריתות עם מלכי המדינות הקרובות לארץ ישראל וגם הרחוקות ממנה. וביחוד הצליח לשתף פעולה עם העמים שעסקו בסחר הבין-לאומי, וכך הרבה שלמה את עושרו והביא לפריחה כלכלית בארץ. על רקע זה יש להבין את המסופר במקרא על ביקורה של מלכת שבא אצל שלמה המלך. הסיפור על מלכת שבא בא – הן במלכים, והן בדברי הימים – ברציפות לאחר שיתוף הסיפור הפעולה בין שלמה לבין חירם מלך צור במסעות באניות מן עציון גבר אל אופיר להביא משם זהב (מ"א ט כו כח = דה"ב ח יז יח). הצורים היו עוסקים בעיקר במסחר ובדרכי הים, ובני שבא היו עוסקים בעיקר במסחר בדרכי המדבר. שבא היא בדרום ערב בסביבות תימן של ימינו. הסוחרים היו מביאים אליה סחורות יקרות מהודו ומהמזרח הרחוק , ובני שבא היו טוענים את הסחורות על גמליהם ומובילים אותן צפונה דרך ערב, עבר הירדן וסוריה. נמצא שדרכיהן של שיירות הסוחרים משבא היו עוברות בתחום שלטונו של שלמה המלך, ודבר זה נותן לנו הסבר פשוט לביקורה של מלכת שבא אצל המלך שלמה, לשבחים שחלקה לו בדבריה, ולמתנות היקרות שהביאה לו. הכתוב מספר: "והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה" (מ"א י יג; דה"א ט יב) סתם הכתוב ולא פירש, מה שאלה ממנו מלכת שבא ומה נתן לה המלך שלמה. ועל פי הדברים שאמרנו מסתבר, שמלכת שבא שאלה (כלומר: ביקשה) מן שלמה, שיניח לשיירות של סוחרי שבא לעבור בתחומי שלטונו, ושיגן עליהם מפני השודדים, והמלך שלמה מילא את כל בקשותיה של מלכת שבא, והיא הייתה מרוצה מאוד מתוצאות ביקורה,  וגם המלך שלמה צבר עושר רב מן ההסכם שעשה עם מלכת שבא , ועוד מסתבר, שחכמת שלמה הגדולה, שמלכת שבא התפעלה ממנה, וה'חידות' ששאלה אותו לא היו 'חידות' ו'חידונים' במשמעות שאנו רגילים לה בימינו, אלא היו אלה בעיות בענייני ההגנה על דרכי השיירות, וסיפוק יעיל של צרכי הסוחרים, בעת שהותם בתחום ממלכת שלמה, ומלכת שבא נוכחה לדעת ששלמה בקיא בעניינים האלה ויש לו הכישרון לארגן אותם. וזאת היא החכמה, שעוררה שמחה גדולה בלבה של מלכת שבא.

אמנם ספר מלכים (ועל אחת כמה וכמה ספר דברי הימים) אינו מעוניין בפרטי העניינים הכלכליים והמדיניים שהעסיקו את מלכת שבא ואת המלך שלמה אלא הוא מעוניין לשוות הוד ותפארת לדמותו של המלך שלמה ועל כן הוא מספר בעניין מלכת שבא רק את הדברים העשויים להגדיל את כבודו של המלך שלמה ולהציגו כמלך החכם מכל אדם, והעשיר מכל מלך. ועל כן הכתוב מספר רק על העושר הרב שהביאה מלכת שבא למלך שלמה, ואינו מספר מה נתן שלמה למלכת שבא תמורת תמורת המתנות שהביאה לו, אלא רק רומז לדבר בלשון סתמית וכללית ועל הדברים שדיברה עם המלך שלמה הכתוב אומר "לנסותו בחידות", והקורא עשוי לקבל את הרושם, שלא היתה למלכת שבא כל מטרה מדינית או כלכלית בביקורה אצל המלך שלמה, אלא סתם רצתה להשתעשע בדברי חכמה ובחידות. ואפשר, שאמנם כך היה דרכם של המלכים הקדמונים שכאשר היו נפגשים לשם בירור עניינים מדיניים היו עורכים גם ויכוחים בענייני חכמה ומשתעשעים בחידות. והדבר נאה ביחוד לשלמה, שהיה מפורסם בהתעסקותו בענייני חכמה ובאיסוף משלים ופתגמים. ועוד אפשר שאל השיירות של סוחרי שבא היו נלווים גם חכמים מחכמי הקדם, שהיו נודדים כדי להפיץ את חוכמתם בכל הארצות, ומן החכמים האלה קיבל שלמה מקצת מחכמתו, ככתוב: "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם" (מל"א ה, י). במשך הזמן חרבה מלכות שבא ונשתנו דרכי המסחר ונשתכח הרקע הממשי של הסיפור על מלכת שבא: ושבא הפכה בדימיון של האגדה העממית לארץ המצויה אי שם בקצה העולם, במרחק של מהלך שבע שנים מן ירושלים, וסיפורי אגדה רבים סופרו על מלכת שבא והמלך שלמה, כגון, שלא באה מלכת שבא אל שלמה מרצונה שלה, אלא ששלמה הוא שהזמין את מלכת שבא לבוא אליו באיגרת שכתב לה, וצווה שלמה המלך את תרנגול הבר לשאת את האגרת אל מלכת שבא. ועוד, העובדה שמלכת שבא היא אשה הביאה את מספרי האגדות לספר על קשרי אהבה וגם נישואין של המלך שלמה למלכת שבא. והדבר מפורסם, שמלכי ארץ מסויימת באפריקה נתנו תוקף מלכותי לאגדה זו, וטענו, שהם צאצאי הבן שנולד למלכת שבא והמלך שלמה, וככל הנראה, אין כל יסוד ממשי לטענה זו, וביחוד, משום שבאמת שבא העתיקה היא בדרום ערב ולא באפריקה. ומסתבר, שכדי לבטל טענות מעין אילו אמרו אחדים מחכמי ישראל (והדברים מובאים בבא בתרא טו ע"א): כל האומר מלכת שבא אשה הייתה – אינו אלא טועה. מאי מלכת שבא? – מלכות שבא."